פרשת תולדות
שנת תשי"ב
בריחת יעקב מעשו
בראשית פרק כז, מא - פרק כח, ט
|
השוה את ברכת יצחק הראשונה את יעקב כ"ז כ"ח-כ"ט לברכתו השניה כ"ח ג'-ד'.
פרקי דרבי אליעזר ל"ה:
(קהלת ז' ח'): "טוב אחרית דבר מראשיתו" - הברכות הראשונות שבירך יצחק ליעקב על טללי שמים ועל דגן הארץ שנאמר: "ויתן לך האלוהים מטל השמים". הברכות האחרונות ברכות יסוד עולם ואין בהם הפסק, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, שנאמר: "ואל שדי יברך אותך". ועוד הוסיף לו את ברכת אברהם שנאמר "ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך" – הוי אומר: "טוב אחרית דבר מראשיתו".
הסבר, מה ראה יצחק לברך את יעקב בשניה בברכה שונה לגמרי מן הברכה שבה בירך אותו לראשונה! |
השוה:
פרק כ"ז פסוק מ"ג
"וְקוּם בְּרַח לְךָ אֶל לָבָן אָחִי חָרָנָה"
פרק כ"ח פסוק ב'
"קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ"
אברבנאל, מקשה:
אם רבקה ציוותה: "קום ברח לך אל לבן אחי", למה שינה יצחק: "קום לך... ביתה בתואל אבי אמך", ובפועל נאמר (כ"ח ה'): "וילך פדנה ארם אל לבן" כדברי אמו?
פרק כ"ז פסוק מ"ג
"בְּרַח לְךָ אֶל לָבָן אָחִי חָרָנָה"
ר' ווה"ה, (וולף היידנהיים) "מפורש":
... ונופל לשון "נוס" על סור אדם מן המקום מפני היזק הווה או מפני רודף, ובזה "נוס" נבדל מ"ברח", ש"בריחה" נופלת על סור האדם מאיזה מקום ואין רודף, וזה מדאגת היזק עתיד.
| 1. |
הסבר – לפי פירושו – למה נאמר בפסוקנו "ברח" ולא "נוס". |
| 2. |
הוכח את נכונות הגדרתו של רווה"ה מפסוקים אחרים. |
פרק כ"ז פסוק מ"ד
"עַד אֲשֶׁר תָּשׁוּב חֲמַת אָחִיךָ"
פרק כ"ז פסוק מ"ה
"עַד שׁוּב אַף אָחִיךָ מִמְּךָ"
רווה"ה:
... ולפי שיתחמם האדם בעת כעסו, נקרא הכעס – "חימה", ולכן תרגם יונתן "חימה" – ריתחא, ומילת "אף" – רוגזא. וכן תרגם האשכנזי (רמבמ"ן) "חימה" – היטצע; "אף" – צארן. וחמימות הכעס לא תתיחס אל איש, כי אם אל הכועס בלבד, והחמימות תוליד הרוגז על הנכעס, כי טרם התעכסו תולד בלבו החמימות על הדבר ההוא ולא יוכר אז עדיין על מי יכעס. ומן החמימות יולד הרוגז על הנכעס ואז יוכר לפעמים מי הוא הנכעס.
ועיין גיליון תולדות תש"ו שאלה ה'.
|
הסבר מהי הזרות בסגנון פסוקינו המתבארת בעזרת פירושו! |
פרק כ"ח פסוק ט'
"וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל יִשְׁמָעֵאל"
בבא קמא צ"ב:
אמר לו רבא לרבה בר מרי: מנא הא מלתא דאמרי אינשי (= מניין פתגם זה ששגור בפי הבריות): "מטייל ואזיל דקלא בישא (= דקל רע) גבי קינא שרכי (= אילן סרק. רש"י: כלומר: דרך דקל רע (שאינו עושה פרי) לגדול בצד אילן סרק). אמר לו: דבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים ותנן במתניתין ותנינא בברייתא.
כתוב בתורה: "וילך עשו אל ישמעאל".
ושנוי בנביאים דכתיב (שופטים י"א): "ויתלקטו אל יפתח אנשים ריקים".
ומשולש בכתובים: "כל עוף למינו ישכון, ובן אדם לדומה לו" (והוא פסוק בבן סירה!).
תנן במתניתין: "כל המחובר לטמא - טמא; כל המחובר לטהור - טהור".
ותנינא בברייתא: "ר"א אומר: לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב, אלא מפני שהוא בן מינו".
להבנת המאמר האחרון ראה בראשית רבה ס"ה:
בימי ר' חייא הגדול עלה זרזיר אחד לארץ ישראל. באו והביאוהו אצלו. אמרו לו: מהו שנאכלנו? אמר להם: לכו ותנוהו על הגג וכל עוף שישכון אצלו ממינו הוא. הלכו ונתנוהו על הגג. בא עורב ושכן אצלו. אמר: טמא הוא, שהוא ממינו, שנאמר (ויקרא י"א ט"ז): "את כל עורב למינו".
| 1. |
מהו הרעיון המסומל לדעת חז"ל בהתחתנותו של עשו עם ישמעאל? |
| 2. |
היכן מביא רש"י רעיון זה בפרשת חיי שרה? |