התוכחה

השווה את דברי התוכחה שבפרשתנו לדברי התוכחה שבספר דברים כ"ח ט"ו-ס"ט.

ואלה דברי הרמב"ן, פסוק ט"ז:

ד"ה ואף אני אעשה זאת לכם: ...ודע והבן, כי האלות האלה ירמזו לגלות הראשון, כי בבית הראשון היו כל דברי הברית הזאת: הגלות והגאולה ממנו, שכן תראה בתוכחות: "אם בחקותי תמאסו ואם את משפטי תגעל נפשכם" (פס' ט"ו) ואמר "להפרכם את בריתי" (שם) והזכיר בהם במות וחמנים וגילולים (פסוק ל'), כי היו עובדי עכו"ם ועושים כל הרעות, והוא שאמר (פסוק ל"ב) "והשמותי את מקדשיכם ולא אריח בריח ניחחכם", יַתְרה בהם לסלק מהם מקדשו וקיבול הקרבנות, שהיו לרצון לו במקדש ההוא – והעונשים עליהם: חרב וחיה רעה ודבר ורעב וגלות בסוף, כי כל זה היה שם, כאשר בא בפירוש בספר ירמיהו. ואמר בגלות (פסוק ל"ד) "אז תרצה הארץ את שבתותיה... כל ימי השמה תשבות את אשר לא שבתה", שהיו שנות הגלות כשנים אשר בטלו השמיטות. וכן אמר הכתוב בגלות ההוא (דברי הימים ב', ל"ו, כ"א) "למלות דבר ה' בפי ירמיהו עד רצתה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה שבתה למלאת שבעים שנה" - כן התרה בהם וכן הגיע אליהם.
אם כן דבר ה' ברור הוא, שעל הגלות ההוא דיבר הכתוב. ותסתכל עוד בענין הגאולה ממנו, שאינו מבטיח רק שיזכור ברית אבות וזכות הארץ, לא ימחול עונם ויסלח חטאתם ויוסיף אהבתם כקדם ולא שיאסוף את נדחיהם, כי היה כן בעלותם מבבל, שלא שבו רק יהודה ובנימין והנלוים עליהם מעט מקצת השבטים אשר גלו לבבל ושבו בדלות ועבודת מלכי פרס; וגם לא אמר, שישובו בתשובה שלמה לפניו, רק שיתוודו בעוונם ועוון אבותם (פסוק מ') ומצינו אנשי בית שני עושים כן, כמו שהתוודה דניאל (ט' ה') "חטאנו ועוינו והרשענו ומרדנו וסור ממצותיך ולא שמענו אל עבדיך הנביאים..." וכתיב (דניאל ט' ט"ז) "כי בחטאינו ובעונות אבותינו ירושלם ועמי לחרפה לכל סביבותינו". וכן נחמיה התוודה ועזרא אמר (נחמיה ט ל"ד) "מלכינו שרינו כהנינו ואבותינו לא עשו תורתך" – כי כולם למדו מן התורה שיתוודו עוונם ועוון אבותם.
וכל אלה דברים ברורים בברית הזאת, שהוא באמת ירמוז לגלות הראשון והגאולה ממנו, אבל הברית שבמשנה תורה רמז לגלותנו זה ולגאולה שנגאל ממנו, כי הסתכלנו תחילה, שלא נרמז שם כעס וקצף ולא הבטיח בגאולה, רק תלה אותם בתשובה, ולא הזהיר בעברות ההם שיעשו אשרים וחמנים ויעבדו עכו"ם כלל, אבל אמר (דברים כ"ח ט"ו): "והיה אם לא תשמע בקול ה' אלוקיך לשמור לעשות את כל מצותיו וחקותיו אשר אנכי מצוך היום" – לומר כי מפני שיעברו על קצת ממצוותיו שלא ישמרו ויעשו את כולן - יענשו, שכך היה בבית שני כמו שאמרו (יומא ט') שבית ראשון – מפני מה חרב? מפני עכו"ם וגילוי עריות ושפיכות דמים, בית שני, שאנו בקיאים בהם, שהיו עוסקים בתורה ובגמילות חסדים – מפני מה חרב? מפני שנאת חנם שהיתה ביניהם.
ולא הזכיר שם המקדש וריח ניחוח כאשר הזכיר כאן, שלא היתה האש יורדת ואוכלת הקרבנות בבית שני כמו שהעידו במסכת יומא כ"א.
ושם אמר בקללות (דברים כ"ח מ"ט) "ישא ה' עליך גוי מרחוק מקצה הארץ כאשר ידאה הנשר", שבאו עליהם עם רומי הרחוקים מהם מאד ואמר שם (דברים כ"ח מ"ט) "גוי אשר לא ידעת", "גוי אשר לא תשמע לשונו" מפני רוב ריחוקם מארצנו. וכן בדברי הברית הזאת מפני שגלו לבבל ואשור שהם קרובים לארץ ונלחמים בהם תמיד ויחוס ישראל משם היה ויודעים לשונם כענין שנאמר (ישעיה ל"ו) "דבר נא אל עבדיך ארמית כי שומעים אנחנו". וכן (דברים כ"ח ס"ד) "והפיצך ה' בכל העמים מקצה הארץ ועד קצה הארץ", הוא גלותנו היום שאנו מפוזרים מסוף העולם ועד סופו. ואמר "והשיבך ה' מצרים באניות" (שם פסוק ס"ח), ובגלותנו זה היה, שמילא טיטוס מהם ספינות וכן כתוב בספר הרומיים. וכן מה שאומר שם (פסוק ל"ב) "בניך ובנותיך נתונים לעם אחר ועיניך רואות", (שם פסוק מ"א) "בנים ובנות תוליד ולא יהיו לך כי ילכו בשבי", איננו הגלות שגלו אבות ובנים רק השבי ההוא לבנים לבדם, והאבות נשארים בארץ, ולא נאמר כן בברית הראשון מפני שגלו גלות שלמה, אבל בברית השני הזכיר כן שהיו הרומיים מושלים בארצנו ולוקחים הבנים והבנות כרצונם.
וכן (שם פסוק מ"ח) "ועבדת את אויביך אשר ישלחנו ה' בך ברעב ובצמא", היא עבדותנו שעבדנו הרומיים בארצנו, ושריהם מושלים בארץ ומכבידים עלינו עול כבד ולוקחים גופינו וממונינו כאשר הוא ידוע בספרים.
ועוד ראיה שאמר (שם כ"ח ל"ו) "יולך ה' אותך ואת מלכך אשר תקים עליך אל גוי אשר לא ידעת אתה ואבותיך", כי הלך אגריפס המלך בסוף בית שני לרומי ועל הליכתו שם נחרב הבית, ולא אמר הכתוב "המלך אשר ימלוך עליך", אבל אמר "מלכך אשר תקים", רמז לנו יתברך שלא היה ראוי למלוך ואסור היה להיות מלך על ישראל מדין תורה, אבל הקימו עליהם הוא ואבותיו שלא כדת, כמו שהוזכר זה במסכת סוטה (מ"א ע"א). וכל אלה רמזים כאלו יזכירו בפירוש עניין גלותנו זה.
והגאולה בברית ההיא השנית, גאולה שלמה מעולה על כולם אמר (דברים ל' א') "והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה וגו'", והבטיח (שם פסוק ה') "והטיבך והרבך מאבותיך", שהיא הבטחה לכל שבטי ישראל, לא לששית העם. ושם הבטיח שיַכְרֵת וִיכַלֶה המגלים אותנו, שנאמר (שם פסוק ז) "ונתן ה' אלהיך את כל האלות האלה על אויביך ועל שונאיך אשר רדפוך", והנה "אויביך" ו"שונאיך" רמז לשתי האומות אשר ירדפו תמיד אחרינו...
ואלה דברים יבטיחו בגאולה העתידה הבטחה שלמה מכל חזיונות דניאל.
וכן מה שאמר בכאן (ויקרא כ"ו ל"ב) "ושממו עליה אויביכם", היא בשורה טובה מבשרת בכל הגליות שאין ארצנו מקבלת את אויבינו, וגם זו ראיה גדולה והבטחה לנו, כי לא תמצא בכל הישוב ארץ אשר היא טובה ורחבה ואשר היתה נושבת מעולם והיא חרבה כמוה, כי מאז יצאנו ממנה לא קיבלה אומה ולשון, וכולם משתדלים להושיבה ואין לאל ידם.

------------------------------------------------------------------------------------

הערה: לפי ספר תכלת מרדכי על הרמב"ן לר' מרדכי גימפל יפה, (הוצאת לוין-אפשטיין ירושלים תשי"ד): יש לגרוס (בפסקה שלפני האחרונה) "והנה אויביך" ו"שונאיך" רמז לשתי האומות אשר רדפו תמיד אחרינו הנוצרים והישמעאלים, וכן הוא בויכוח הרמב"ן והושמט בחומשים שלנו מטעמים מובנים.