המועדים

פסוקים א'-ד'

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לַה' בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם"

רמב"ן:

ד"ה דבר אל בני ישראל: ...והנכון בעיני, כי פירוש "אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קדש אלה הם מועדי" על הנזכרים למטה בפרשיות (פסוק ה') "בחדש הראשון וגו'", ולכן חזר שם (פסוק ד') פעם אחרת "אלה מועדי ה'", בעבור שהפסיק בענין השבת. והנה אמר "אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קדש אלה הם מועדי" במלאכת עבודה – אבל השבת תשמרו לעשות אותה שבת שבתון מכל מלאכה שבעולם, כי יזהיר בשבת פעמים רבות.
וירמוז עוד בכאן, כי גם בבוא שבת באחד מן המועדים - לא תדחה לעשות בה אוכל נפש.
וכמוהו "אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם" על המשכן וכליו (שמות ל"ה א') והפסיק בשבת (שמות ל"ה ב') "ששת ימים תעשה מלאכה" וחזר ואמר "זה הדבר אשר צוה ה' לאמר קחו מאתכם תרומה לה'" (שמות ל"ה ד'-ה') והוא המצוה הראשונה, כי בעבור שהפסיק בה הוצרך לחזור ולהתחיל בראשונה... וראיה לפירוש הזה, שלא הזכיר בשבת "והקרבתם אשה לה'" כאשר יזכיר בכל מועד ומועד, ואמר בסוף הפרשה (ל"ז) "אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קדש, להקריב אשה לה' מלבד שבתות ה'", שאין שבתות בכלל מועדי ה'.
וראיה עוד, כי לא אמר בפרשה שניה (ד'-ח') "וידבר ה' אל משה לאמור" כאשר אמר בכל מועד ומועד (עיין פסוקים ט', כ"ג, כ"ו, ל"ג) כי הדיבור הראשון הוא היה מצוות המועדים, אלא שהזכיר להם השבת לשלול ממנו דין המועדים – לא לבאר מצוותיו ותורותיו, ולכן לא אמר בו "והקרבתם אשה לה'" כאשר אמר במועדים.

פסוק ב'

"מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי"

ספורנו:

אחר ד"ה מועדי ה': אחר שדיבר בענין הקורבנות ומקריביהם שהכוונה בהם הַשְרוֹת השכינה בישראל, כאמרו עולה תמיד לדורותיכם פתח אהל מועד לפני ה' אשר אועד לכם שמה, דיבר במועדים אשר בשביתתם יכין לשבות ממעשה הדיוט, בקצתם לגמרי כענין בשבת ויום הכפורים, ולעסוק בכולם בתורה ועסקי קודש, כאמרו ששת ימים תעבוד וכו' ויום השביעי שבת, שתשבות ממלאכתך ויהיה עסקך כולו לה' אלהיך, ובקצתם תהיה השביתה ממלאכת עבודה בלבד, כמו שהוא הענין בשאר המועדות.
והכוונה בהם, שעם שמחת היום שישמח ישראל בעושיו, יהיה העסק בקצתו בעסקי קודש כאמרם ז"ל יום טוב חציו לה' וחציו לכם, ובזה תשרה שכינה על ישראל בלי ספק כאמרו אלהים נצב בעדת אל, אמר אותם מועדים שתקראו אותם מקראי קודש, פירוש: אסיפות עם לעסקי קודש, כי אסיפת העם תקרא מקרא כמו: חדש ושבת קרוא מקרא, וכן: על מכון הר ציון ועל מקראיה.

ספורנו:

ד"ה אלה הם מועדי: הם אותם המועדים שארצה בם, אמנם כשלא תקראו אותם מקראי קודש אבל יהיו מקראי חול ועסק בחיי שעה ותענוגות בני האדם בלבד - לא יהיו מועדי, אבל יהיו "מועדיכם שנאה נפשי".

אברבנאל:

להזהיר שלא יעשו חגיהם ומועדיהם לשבעה ולמכסה עתיק (מליצה זו לקוחה מישעיה כ"ג י"ח ופירושה: לשבוע מאכלים טובים ולהתכסות בבגדים יקרים) ולא לעבודת כוכבים; כי הנה לא נשבות בשבת מעמל ימי השבוע ולא לכבוד כוכב שבתאי אלא מפני שהוא יתברך שבת וינפש במעשה בראשית. וכן לא יחוגו את חג הפסח להתענג בימי אביב או מפני שנכנס השמש במזל טלה אלא מפני שפסח ה' על בתי בני ישראל בנגפו את מצרים, ומפני שבחפזון הוציאם ממצרים ולא הספיק בצקם להחמיץ. וכן חג הסוכות: לא יעשו להתענג ברוב הטובה שיאספו מן השדה ולא להכנס השמש במזל מאזנים, אלא מפני שהוליכם ה' במדבר וענן כבודו עליהם ולשבח ולהודות לשמו על אספת תבואותיהם כי ממנו הכל וברכתו היא תעשיר...