קרבן עולה
ויקרא פרק ו
א. | העולה - ממדרשי חז"ל |
תנחומא ישן, צו ב':
צו את אהרן... זאת תורת העולה. אמר הקב"ה: קיימו מה שכתוב למעלה מן הענין ואחר כך "וזאת תורת העולה" למה? "כי אני ה' אוהב משפט, שונא גזל בעולה" (ישעיה ס"א ח') אפילו בעולה.
מה כתיב למעלה מן הענין? (ויקרא ה' כ"ג) "והיה כי יחטא ואשם והשיב את הגזלה אשר גזל" ואחר כך: "זאת תורת העולה" – אם ביקשת להקריב קרבן, לא תגזול לאדם כלום. למה? "כי אני ה' אוהב משפט שונא גזל בעולה". ואימתי אתה מעלה עולה ואני מקבלה? כשתנקה כפיך מן הגזל! אמר דוד (תהלים כ"ד): "מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו? נקי כפים ובר לבב...".
ומתחילת הקרבנות אתה למד (ויקרא א' ב'): "דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם: אדם כי יקריב מכם קרבן" – למה נאמר "אדם"? אלא אמר הקב"ה: כשתהא מקריב לפני – תהא כאדם הראשון, שלא היה גוזל מאחרים, שהוא היה יחידי בעולם, כך אתה לא תהא גוזל מן הבריות. למה? "כי אני ה' אוהב משפט, שנא גזל בעולה".
1. |
על סמך איזה רמז בפסוקים בנוי מדרש זה? |
2. |
כיצד מפרש המדרש את הפסוק בישעיהו ס"א ח'? לדעת כמה ממפרשינו אין פשוטו של מקרא בישעיה כך! |
תנחומא ישן, צו ג':
אמר הקב"ה: כל מי שהוא מעלה את עצמו, סופו לילך באש, שנאמר "היא העולה על מוקדה".
דור המבול על מה שאמרו (איוב כ"א ט"ו): "מה שדי כי נעבדנו ומה נועיל כי נפגע בו" – לפיכך נדונו באש.
וכן הסדומים: שנאמר "וה' המטיר על סדום ועמורה גפרית ואש".
פרעה שאמר (שמות ה'): "מי ה' אשר אשמע בקולו" ועילה עצמו ואמר (יחזקאל כ"ט): "לי יאורי ואני עשיתיני" – לפיכך על מוקדה, שכן הוא אומר (תהלים י"ח י"ד): "ירעם בשמים ה' ועליון יתן קולו – ברד וגחלי אש".
ואף סנחריב שעילה את עצמו ואמר (מלכים ב', י"ט כ"ג): "אני עליתי מרום הרים ירכתי לבנון..." מה היה לו? (מלכים ב', י"ט ל"ה): "ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור..." ומה עשה לו? (ישעיה י' ט"ז): "ותחת כבודו יקד יקוד כיקוד אש".
3. |
כיצד מפרש המדרש כאן את המילה "עולה"? |
4. |
כיצד יש לסמן את פסוקנו בסימני פיסוק לפי מדרש זה? |