הברית

בעניין הברית הנכרתת בפרשתנו האריכו המפרשים:

אברבנאל:      

...אין ספק שאם אדם קיבל הלוואה מאחר, שחייב בפרעונה הוא ובניו עד עולם, כי כמו שהבנים זוכים בירושת נכסי אביהם, ככה הם מחויבים לפרוע חובותיהם, וחיוב האבות כשהיה בדרך הלוואה מוטל על הבנים, אף על פי שלא היו עדיין בעולם.
וידוע שה' יתברך זכה בישראל, מפני שהוציאם מכור הברזל ממצרים מבית עבדים והם ומקניהם וקניינם היו מאתו ומידו, כמו שכתוב (ויקרא כ"ה נ"ה) "כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים", ולפי שזכה בגופותיהם וזכה גם כן בנפשותיהם לפי שהשלימם שלמות נפשיי במתן תורתו, לכן הכניסם בבריתו הראשונה בהוציאו אותם ממצרים... ולכן אמר באותה ברית "נעשה ונשמע" – רוצה לומר: בגופותינו נעשה ונעבוד כעבדים אל אדוניהם, ובנפשותינו נשמע ונאמין כתלמידים לרבם.
ולפי שעתה רצה ה' יתברך לעשות עמהם חסד אחר, והוא בירושת הארץ הקדושה, הביא הצורך שיכנסו בברית חדשה, לפי שהראשון היה על שעבוד גופם והכנעת אמונתם, והשני היא על ירושת הארץ, והיה ענין זה הברית וכוונתו, "שלא בחרבם יירשו ארץ" (תהלים מ"ד ד') ולא קיבלוה בירושה מאבותיהם, אבל ה' יתברך נתנה להם לא במתנה, כי אם בתורת הלוואה כמו שכתוב (ויקרא כ"ה כ"ב) "והארץ לא תמכר לצמיתות, כי לי הארץ", ושיתחייבו לעבוד בה את אדוני הארץ, ושלא יעבדו אלוה אחר זולתו עד עולם, כי יהיה זה מרד וקשר גדול אליו.
הנה התבאר מזה צורך הברית הזה ותכליתו, והתבאר עם זה גם כן שהאומה הזאת היא לפניו יתברך כעבדים נרצעים עד עולם, ושלא יהיו חפשיים מעולו בשום צד... ועל כך אמרו חז"ל, שכל בר ישראל מושבע מהר סיני, לפי שאז נכנסו לעבודת האל יתברך, וכל זרעם היוצא מהם הוא באותו חיוב ועבדות, לא יצא חופשי.
הרי לך שמפאת הגוף ומפאת הנפש ומפאת ארץ מגוריהם אשר גרו בה, היו הבנים מחויבים ונכללים בברית שקיבלו אבותם, לא מצד השבועה שעשו, כי אם מדין העבדות אשר קיבלו בהוציאו אותם מארץ מצרים, ומפאת התורה אשר קיבלו בפקדון, והארץ הנבחרת אשר קיבלו בהלואה.
ואל זה בודאי כיוונו חכמינו ז"ל במדרש תנחומא בפרשה זו באמרם, שהיו הנשמות כולם בשעת הברית, לפי שהיה הברית ההוא כולל לכל העתידים לבוא בכל הדורות... ולהיות יסוד הברית והשעבוד הנצחי כולו יציאת מצרים, היה תמיד נזכר בפי ה' יתברך ובפי נביאיו, והיו מועדי ה' כולם "זכר ליציאת מצרים", כי זה מורה על ההשתעבדות הנצחי.

ר' יצחק עראמה, עקדת יצחק, פרשת נצבים:

אמנם כי לדעתי אין דבר השבועה הזאת כמו שחשבו רבים ואין קיום ונצחיות ברית השם יתעלה ואהבתו עם האומה הזאת תלויין בחומרתה, אבל הוא קיום ודיבוק טבעי הכרחי גדול וחזק ממנו, לא ישוער ביטולו בשום צד וענין בעולם. והוא מה שיחייב חוק וטבע כל נמצא שלא להפרש מחייו (=שלא להפרד מחייו ברצונו) ומה שישים ברית כרותה לכל בעל חי, שלא יאבד את עצמו, שזה אם ישוער באחד מעיר (=ביחידים, בודדים) שיעבור החוק ההוא ויאבד את עצמו לדעת, הנה לא ישוער אפשרותו על כל אישי אותו המין.
ועל זה האופן לא תשוער אפשרות הינזר האומה הזאת מאלוהיה וממצוותיו וחוקיו בשום פנים, כי הוא חוק מוטבע בהם יותר חמור ויותר חזק משבועה...
כי בעבור שהכירו אבותינו הראשונים אותו ועבדוהו בלב שלם, הבטיחם שגם הוא יהיה בעזרם וינשאם וינטלם עד עולם. אמנם, אם יעזבו את בריתו, יסתיר פניו מהם ואז יהיו לאכלה לבז ולמשיסה בכל עמי הארצות לא לבד כעונש על סורם ממנו כי אם בעבור שהם החלשים והמעטים בכל עמי הארצות אשר סביבנו. וכבר נמצא זה מוזכר באגדה (שבת פ"ח) מלמד שכפה עליהם ההר כגיגית ואמר: אם תקבלו התורה מוטב ואם לאו – שם תהא קבורתכם. כי באבדן מעלתם המוסרית הם באמת גרועים מכל משפחות האדמה, אשר יוכלו אז להשמידם ולכלותם על נקלה.
והוא הוא עיקר הברית והאלה אשר לא תופר לעולם, כי הטביע השי"ת בלב האומה הישראלית ההרגש הפנימי כי לא תסכים לעולם בכללה להפר ברית ה', כמו שלא ישוער שיבחרו כל האנשים ברצונם החפשי לשלוח יד בנפשם או לאבד מינם מעל פני האדמה ע"י שיחדלו כולם יחד בבחירתם החפשית מהשתדל לפרות ולרבות בארץ, אף על פי שאחד מעיר (=יחידים בודדים) יבחר לעשות כן, שכבר הכירה האומה בכללה שהפורש ממנו (=מן ה' יתברך) פורש מן החיים... שברית התורה והמצוה לא תופר לשום טענה בעולם, שאלו לא קיבלנוה מהראשונים (=מדורו של משה רבנו) היה מן ההכרח לקבלה בכל דור ודור, להכרחיות מציאותם...
וכבר ביארנו במאמר (דברים ה' ג') "לא את אבותינו כרת ה' את הברית הזאת, כי אתנו אנחנו אלה פה היום כלנו חיים", שהכוונה בו בהכרח להורות שמצוות התורה וצורכה לא היה בבחינת האנשים ההם שקיבלוה מצד עצמם, אבל היה צורכם מצד שהיו חיים לשעה ההיא, וכן נמשך הכרחיותה לכל אשר ימצאו בחיים בכל זמן, כי עץ החיים היא למחזיקים בה.
הנה אם כן, כל מי שהוא בחיים בכל הדורות הנמשכים הם בכלל הברית הזאת עד עולם, על הדרך שאמרנו. והנה על זה האופן היה זה החיבור והדיבוק קיים טבעי אי אפשר להנתק לעולם... וזהו בלי ספק סוד מאמר (כ"ט י"ד) "את אשר ישנו פה עמנו עומד היום לפני ה' אלוקינו ואת אשר איננו פה עמנו היום", כי כמו שאמרנו: ברית כרותה אל הכלל שלא יסכימו על הריגת עצמם.