עגלה ערופה

הרמב"ם, מורה נבוכים ג' מ':

ואמנם עגלה ערופה תועלתה מבוארת, כי המביא אותה היא העיר הקרובה אל החלל ועל הרוב ההורג הוא ממנה, וזקני העיר ההיא מעידים עליהם השם, שהם לא התרשלו בתיקון הדרכים ובשמירתם ולתייר כל שואל דרך, כמו שבא הפירוש בדברי חז"ל (לא ראינוהו ופטרנוהו בלא לויה) ולא נהרג זה, מפני ששכחנו התיקונים הכוללים ואנחנו לא נדע מי הרגו; ואי אפשר על הרוב – עם החקירה ויציאת הזקנים והעומדים ולקחית העגלה – שלא ירבו דברי בני אדם ואולי בפרסום הענין יוודע ההורג ויאמר מי שידעו או שמע עניינו... הנה כבר התבאר שתועלת עגלה ערופה היא לפרסם ההורג לחזק זה הענין בהיות המקום אשר תערף בו העגלה לא יעבד בו ולא יזרע לעולם, שבעל הארץ יעשה כל תחבולה ויחקר עד שיוודע ההורג, כדי שלא תערף העגלה ולא תאסר ארצו עליו לעולם.

רמב"ן, פסוק ד':

ד"ה אל נחל איתן:...אבל הרב אמר במורה הנבוכים (ג', מ'), כי הטעם לגלות על הרוצח ולבער דמו. בעבור שברוב הפעמים יהיה הרוצח מן העיר אשר סביבות החלל, וכשיצאו הזקנים ויתעסקו במדידה ההיא וזקני העיר ההיא יעידו לפני הבורא שלא התרשלו בתקון הדרכים ושמירתם, ושאינם יודעים מי הרג את זה, וכשיחקר הענין יאספו הזקנים ויביאו העגלה ירבו בני אדם לדבר בו אולי יגלה הדבר, וכבר אמרו (ירושלמי סוטה פ"ט ה"א) שאפילו תבוא שפחה ותאמר פלוני הוא הרוצח - לא תערף, ואם יוודע הרוצח ויחרישו ממנו, ויעידו הבורא על נפשותם כי לא ידעוהו, יהיה בזה זדון גדול, וכל השומע שמץ דבר בענין יבוא ויגיד ויתפרסם הדבר, ויהרג או על ידי ב"ד או המלך או גואל הדם. ויתחזק הענין, בהיות המקום אשר תערף בו העגלה, לא יעבד בו ולא יזרע לעולם, יכירו בו רואיו וידברו בו.
והנה לפי הטעם הזה יש בתחבולה הזו תועלת, אבל המעשה איננו נרצה בעצמו. והיה ראוי עוד שיעשה בשדה טוב ראוי לזריעה, שיכירו בו רואיו, כי בנחל איתן לא יוודע מדוע לא יעבד בו.

אברבנאל, מוסיף לטענות הרמב"ן נגד הרמב"ם:       

ואפשר שיסופקו נגדו (=ואפשר עוד לשאל על הטעם שנתן הרמב"ם) למה ציוה בעגלת בקר, ולמה ציוה שתהיה אשר לא עובד בה ולא משכה בעול?... ולמה ציוה שתערף העגלה מאחור? ואם היה כטעם הרב המורה, היה די בוידוי דברים בלבד לפני הסנהדרין, או שיביאו קרבן שור או כבש או עז ויתוודו עליו!

1.

מהו טעם המצווה לדעת הרמב"ם?

2.

התוכל למצוא טעם אחר למצווה זו?

3.

מהן טענות הרמב"ן נגד הרמב"ם?

4.

באר את דברי הרמב"ן: "יש בתחבולה זו תועלת, אבל המעשה אינו נרצה בעצמו".

5.

התוכל להסיר את תלונת הרמב"ן מעל הרמב"ם לפי שיטת הרמב"ם במורה נבוכים, ג' כ"ו, שהובאו בגיליון תצוה תש"ח?

פסוק ז'

"וְעָנוּ וְאָמְרוּ יָדֵינוּ לֹא שפכה (שָׁפְכוּ) אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ"

רש"י:

ד"ה ידינו לא שפכה: וכי עלתה על לב שזקני בית דין שופכי דמים הם? אלא לא ראינוהו ופטרנוהו בלא מזונות ובלא לויה, והכהנים אומרים: כפר לעמך ישראל.

סוטה מ"ה ע"ב:

וכי על דעתינו עלתה שזקני בית דין שופכי דמים הם? אלא שלא בא על ידינו ופטרנוהו בלא מזון ולא ראינוהו והנחנוהו בלא לויה. (רש"י: ופטרנוהו בלא מזונות והוצרך ללסטם את הבריות ועל כך נהרג. שם: לא ראינוהו והנחנוהו יחידי בלא חבורה – והיינו "ועינינו לא ראו").

ירושלמי סוטה פרק ט' הלכה ו':

רבנן דהכא פתרין קריא בהורג (=רבנן דארץ ישראל מפרשים קרא של "ידינו לא שפכה" דקאי על הורג) ורבן דתמן (דבבל) פתרין קריא בנהרג.
רבנן דהכא פתרין קריא בהורג: שלא בא על ידינו ופטרנוהו ולא הרגנוהו ולא ראינוהו והנחנוהו ועמעמנו על דינו (=כלומר נתעצלו ולא הוציאו דינו לאורו).
ורבנן דתמן פתרין קריא בנהרג: לא בא על ידינו ופטרנוהו בלא הלויה ולא ראינוהו והנחנוהו בלא פרנסה.