השווה את ברכת יצחק את יעקב בראשונה (בחשבו שהוא עשו): כ"ז כ"ח-כ"ט
לברכת יצחק את יעקב בשנייה (בידעו שהוא יעקב): כ"ח ג-ד
פרק כ"ז, פסוקים כ"ח-כ"ט |
פרק כ"ח, פסוקים ג-ד |
"וְיִתֶּן לְךָ הָאֱ-לֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ יַעַבְדוּךָ עַמִּים וישתחו (וְיִשְׁתַּחֲווּ) לְךָ לְאֻמִּים הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ אֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרְכֶיךָ בָּרוּךְ" |
"וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ, לִקְהַל עַמִּים וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ לְרִשְׁתְּךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן אֱ-לֹהִים לְאַבְרָהָם" |
|
מה ההבדל העקרוני בין שתי הברכות האלה ומהי הסיבה לשינוי הזה? |
השווה את פתיחת יעקב בשיחה עם אביו ולפתיחת עשו בשיחה המקבילה:
בכניסת יעקב |
בכניסת עשו |
פסוק י"ח |
פסוק ל"א |
"... וַיָּבֹא אֶל אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי |
"... וַיָּבֵא לְאָבִיו וַיֹּאמֶר לְאָבִיו יָקֻם אָבִי וְיֹאכַל מִצֵּיד בְּנוֹ בַּעֲבֻר תְּבָרְכַנִּי נַפְשֶׁךָ |
|
פסוק ל"ב |
וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי מִי אַתָּה בְּנִי? |
וַיֹּאמֶר לוֹ יִצְחָק אָבִיו מִי אָתָּה? |
פסוק י"ט |
|
וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל אָבִיו אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ..." |
וַיֹּאמֶר אֲנִי בִּנְךָ בְכֹרְךָ עֵשָׂו" |
| 1. |
הסבר, למה לא פתח גם יעקב בהזמנה לאכילה, כשם שפתח עשו, אלא הביא רק דברו השני (סוף פסוק י"ט)? |
| 2. |
הסבר, למה נאמר בפניית יצחק ליעקב "ויאמר" בלבד ובפניית יצחק לעשו האריך הכתוב ואמר: "ויאמר לו יצחק אביו"? |
| 3. |
למה האריך הכתוב בתשובת יעקב ואמר: "ויאמר יעקב אל אביו" ולעומת זאת בתשובת עשו הסתפק במילה אחת: "ויאמר"? |
השווה את ברכת יצחק את יעקב (כ"ז) לברכת יצחק את עשו (ל"ט):
פסוק כ"ח
"וְיִתֶּן לְךָ הָאֱ-לֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ" |
פסוק ל"ט
"הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל..." |
רמב"ן, פסוק כ"ח:
ד"ה מטל השמים: ...והנכון בעיני, כי מתת האלהים תמיד הוא ואין לו הפסק לעולם, ולכן אמר ויתן לך האלהים, כל ימיך על אדמתך מטל השמים, ויתן לך משמני הארץ, כלומר השמנה בכל הארצות, כענין שכתוב (יחזקאל כ ו) צבי היא לכל הארצות.
ורבי אברהם אמר כי מ"ם מטל מושך עצמו ואחר עמו וממשמני הארץ. ולעשו לא נתנו במתת אלהים ולא ברבוי, אבל אמר, גם לך אצלתי אחריו, ומשמני הארץ ומטל השמים יהיה מושביך, בעוד אשר תשב שם, ירמוז כי יכלה ויאבד, אך בעודו יהיה חלקו טוב.
פסוק ל"ט:
ד"ה הנה משמני הארץ יהיה מושבך: טעם "הנה" לאמר הנה אוכל לתת לך משמני הארץ ומטל השמים, כי לשניכם יספיק שיהיה משמני הארץ וטל השמים, אבל בענין הממשלה שלו תהיה ולו תעבוד.
חזקוני:
יהיה מושבך: בין תזכה, בין לא תזכה, דאי בזכותא תליא מילתא לא אתיא לעולם, אבל בישראל כתיב מדת הדין, "ויתן לך אלוקים" ללמדך: אם יזכו!
| 1. |
מה בין רמב"ן לחזקוני בהסבר השינויים שבין שתי הברכות? |
| 2. |
התוכל למצוא רעיון זה המובא בחזקוני בהבדל ברכת יעקב מברכת עשו גם בתפילת שלמה מלכים א' פרק ח'? |
| 3. |
השווה את תרגומם של בובר-רוזנצווייג לשני הפסוקים הנ"ל:
פסוק כ"ז
so gebe Dir Gott vom Tau des Himmels u. von den Fetten der Erde.
פסוק ל"ט
Nun muss fern von den Fatten der Erde dain Wohnsitz sein, fern vom Tau des Himmels...
מה המריצו לתרגם את שתי הברכות בשינוי עצום כזה, אפילו בניגוד גמור זה לזה? |
פסוק כ"ז
"רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ ה'"
ראב"ע:
ד"ה ראה: ...מ"ם מטל מושך עצמו ואחר עמו. וכן האתן בכורי פשעי.
| 1. |
מה קשה לו? |
| 2. |
במה נוטה הוא מפירושם של כל המפרשים? |
פסוק מ'
"וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ"
רמב"ן:
ד"ה וטעם ועל חרבך תחיה: כמו בחרבך, וכן כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם (דברים ח ג), בלחם. ואין הברכה שתהיה מחיתו משלל האויבים בחרבו, כי הנה נתן לו משמני הארץ ומטל השמים ובה יחיה, אבל הענין לומר שיחיה במלחמותיו כי ינצח ולא יפול בחרב אויב. ועל כן אמר ואת אחיך תעבוד, שלא תתגבר עליו, והוא יגבר עליך: והיה כאשר תריד. בשיחך מתגרת ידו ופרקת עלו מעל צוארך. ירמוז לישראל שלא יתגרו בם יותר מדאי לעשות עמם רעה. והוא מה שצוה הכתוב (דברים ב ד-ה) ונשמרתם מאד אל תתגרו בם וגו':
וכך הזכירו רבותינו (ירושלמי ר"ה א א), אמרו כי ששת חדשים ישב שם יואב וכל ישראל עד הכרית כל זכר באדום (מ"א יא טז), אמר לו הקב"ה אני אמרתי אל תתגרו בם, ואתה התגרית בהם, חייך שאין ששה חדשים הללו נמנין לך ולמלכותך, מדכתיב (שם ב יא) והימים אשר מלך דוד על ישראל ארבעים שנה, והוא מלך ששה חדשים יותר, דכתיב (ש"ב ה ה) בחברון מלך על (ישראל) [יהודה] שבע שנים וששה חדשים. ועוד אמרו (דב"ר א טז) אמר לו הקב"ה, דוד ידיך חדודות וחרוצות ואני מבקש לרדות בהם את עולמי וכו'
|
במה שונה הרמב"ן מן הפירוש הרגיל ומה המריצו לפרש כך? |