"...במה אדע כי אירשנה"

הערה: לפסוקים הראשונים של פרקנו עיין גיליון לך לך תש"ט בייחוד שאלה א',
לפירוש הסמלי של הבתרים והעיט עיין גיליון לך לך תש"ב.

פסוק ח'

"בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה"

התקשו המפרשים כולם בהבנת פסוק זה:

המלבי"ם, שואל:

איך אמר אברהם אבינו "במה אדע", כאילו לא האמין שדבר ה'?

אברבנאל, שואל:

ושאלה גדולה היא אשר העירו המפרשים: למה לא שאל על הזרע ושאל על ירושת הארץ?

            ואלה מקצות תשובותיהם:

נדרים ל"ב:

מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים? ... שמואל אמר:
מפני שהפריז על מידותיו של הקב”ה.

(רש"י:

שהגדיל לשאול על מידותיו "במה אדע").

בראשית רבה מ"ד:

"במה אדע" – ר' חייא בר' חנינא אמר: לא כקורא תגר, אלא אמר לו: "באיזו זכות?" אמר לו: "בכפרות שאני נותן לבניך".

מדרש הגדול ט':

"במה אדע כי ארשנה" – עליו אמר שלמה (משלי י' י"ט) "ברב דברים לא יחדל פשע". כיוון שאמר לו הקב”ה "לתת לך את הארץ הזאת לרשתה", הרהר בליבו ואמר: "כיצד ארשנה?!" ולא האמין לדבריו של הקב”ה אלא אמר: "במה אדע כי ארשנה", מלמד שקרא תיגר. השיבו הקב”ה: "ידע תדע" ונגזר על בניו להשתעבד.

פרקי דר' אליעזר מ"ח:

אמר אברהם לפני הקב”ה: "במה אדע...? אמר לו הקב”ה: אברהם, כל העולם כולו בדיבורי הוא עומד ואין אתה מאמין בדברי, אלא אתה אומר: במה אדע? חייך, ידע תדע! שנאמר: "ידע תדע כי גר יהיה זרעך."

רש"י, פסוק ו':

ד"ה ויחשבה לו צדקה: ד"א במה אדע לא שאל לו אות אלא אמר לפניו הודיעני באיזה זכות יתקיימו בה אמר לו הקב"ה בזכות הקרבנות.

רמב"ן, פסוק ב':

ד"ה ויאמר ה' אלוקים מה תיתן לי: ויש עליך לשאול, שכבר נאמר לו לאברהם (לעיל יג טו) כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם ושמתי את זרעך כעפר הארץ, ואיך יאמר עתה ואנכי הולך ערירי, והנה בן ביתי יורש אותי, ולמה לא האמין בנבואה הראשונה כאשר יאמין בזאת.
והתשובה, כי הצדיקים לא יאמינו בעצמם בחטאם בשגגה, וכתוב (ירמיה יח ט) רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לבנות ולנטוע ושב הגוי ההוא ועשה הרע לפני ונחמתי על הטובה. והנה ראה עצמו בא בימים ולא נתקיימה נבואתו וחשב כי חטאיו מנעו הטוב. ואולי חשש עתה פן יענש על הנפשות שהרג כדברי רבותינו (ב"ר מד ה). וכלשון הזה אמרו בבראשית רבה (עו ב) ויירא יעקב מאד ויצר לו (להלן לב ח), מכאן שאין הבטחה לצדיקים בעולם הזה וכו'.

פסוק ז':

ד"ה אני ה' אשר הוצאתיך: כבר פירשתי זה (לעיל יא כח) כי יאמר מעת שהוצאתיך מאור כשדים ועשיתי לך נס היה הרצון לפני לתת לך הארץ הזאת.
והנה עתה לא גזר שיתננה לו, אבל אמר שהוציאו מאור כשדים על דעת שיתננו לו, ולכן חשש אברהם פן יהיה בירושת הארץ תנאי המעשים אף על פי שאמר לו פעמים (לעיל יב ז, יג טו) לזרעך אתן את הארץ הזאת, כי עתה לא יגזור המתנה כאשר גזר לו זרע, ולכן אמר במה אדע כי אירשנה: ואינו כשאלת "מה אות" (מ"ב כ ח), וגם הקדוש ברוך הוא לא עשה עמו כשאר האותות להראות לו אות או מופת בדבר נפלא, אבל בקש אברהם שידע ידיעה אמיתית שיירשנה ולא יגרום חטאו או חטא זרעו למנעה מהם, או שמא יעשו הכנענים תשובה ויקיים בהם רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לנתוש ולנתוץ להאביד ושב הגוי ההוא מרעתו ונחמתי על הרעה (ירמיה יח ז). והקדוש ברוך הוא כרת עמו ברית שיירשנה על כל פנים.

רד"ק:

ד"ה כי ארשנה: פירש כי "יירשוה בני וכן (בראשית מ"ח) "אשר לקחתי מיד האמורי" (והכוונה לקחו בני). ופירוש "במה אדע", כי הוא לא נסתפק לו אם יירשוה בניו, שהרי כבר נאמר "והאמין בה'" אלא נסתפק לו אם יירשוה לעולם, כי אולי יחטאו וייגלו ממנה ושאל, באיזה עניין ידע הירושה, איך תהיה, שיראה לו בנבואה כמו שהראה לו עניין ריבוי זרעו ככוכבים.

הטור, בשם יש מפרשים:

בקש: "מה תקנה תעשה לו שארשנה, כי אני גר ביניהם וידחקוני שאכרות עימהם ברית לפרנסם ולכבדם וכן יעשו לזרעי עד עולם". אמר לו הקב”ה: אעשה לך תקנה, שיגלה זרעך לארץ אחרת, שלא ידחקום לכרות להם ברית ויהיו שמה עד דור רביעי וישובו הנה ויגרשום מן הארץ.

אברבנאל:

ראה אברהם שהאל יתברך ביעודים הקודמים פעמים אמר לו, שייתן את הארץ הזאת לזרעו (י"ב ז') "לזרעך אתן את הארץ הזאת", ואחרי הפרד לוט מעימו אמר לו (י"ג ט"ו) "כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה" והמאמר הזה מורה שבימיו של אברהם תהיה ירושת הארץ ומידו תישאר לזרעו. וגם נאמר לו שם (י"ג י"ז) "קום התהלך בארץ לאורכה ולרוחבה כי לך אתננה" וגם זה עצמו יורה, שאברהם יהיה יורש את הארץ. וכאשר אמר לו ית' כאן "אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה", נתחזק הספק בלב אברהם, אם יהיה הוא היורש את הארץ, כל שכן בראותו ניצחונו על המלכים (פרק י"ד) ... ונפרש מילת "כי" במקום "אם" – במה אדע אם ארשנה אני בעצמי או ירשנה זרעי אחרי... זאת כוונת אברהם בשאלתו והוא מה שהשיבו ית' מגלות זרעו והיה תכלית דבריו "ודור רביעי ישובו הנה".

ספורנו, פסוק ח':

ד"ה במה אדע: כי אולי יחטאו הבנים ולא יזכו לירש.

באור לתלמיד:

לא בקש אות על הבטחת ה' אלא שאל: במה יבורר כי הגיעה העת לבוא ויירש את הארץ, כי לא אוכל להקדים ולילך. בחרב ובחנית בלי רישיונך וטרם יבוא הזמן המיוחד ממך. ועל זה השיבו ה' כי אחר כלות ארבע מאות שנה יצא זרעך ממצרים ברכוש גדול.

1.

סדר את כל הנ"ל לקבוצות והסבר מה הן התשובות הניתנות לשאלה ראשונה (שאלת המלב"ים) דלעיל!

2.

מהי התשובה לשאלה השנייה (שאלת האברבנאל) הכלולה בדברי הרמב"ן?

3.

התוכל למצוא סיבה למה לא הלכו המפרשים – ואף לא הרמב"ן בעקבות המדרשים המאשימים את אברהם. (בניגוד לדרכו של הרמב"ן, פרק י"ב פסוק י': ד"ה ויהי רעב בארץ:...ודע כי אברהם אבינו חטא חטא גדול בשגגה שהביא אשתו הצדקת במכשול עון מפני פחדו פן יהרגוהו, והיה לו לבטוח בשם שיציל אותו ואת אשתו ואת כל אשר לו, כי יש באלהים כח לעזור ולהציל. גם יציאתו מן הארץ, שנצטווה עליה בתחילה, מפני הרעב, עון אשר חטא, כי האלהים ברעב יפדנו ממות. ועל המעשה הזה נגזר על זרעו הגלות בארץ מצרים ביד פרעה. במקום המשפט שמה הרשע והחטא. וכן רמב"ן, פרק ט"ז פסוק ו': ד"ה ותענה שרי ותברח מפניה: חטאה אמנו בענוי הזה, וגם אברהם בהניחו לעשות כן, ושמע ה' אל עניה ונתן לה בן שיהא פרא אדם לענות זרע אברהם ושרה בכל מיני הענוי.

4.

מפרשי רש"י מבארים את דבריו הנ"ל כאילו פרש את פסוקנו "כמקרא מסורס". (להבנת מושג זה ע"י דברי הרמב"ן בפרקנו לפסוק י"ג: ד"ה כי גר: זה מקרא מסורס, ושיעורו כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ארבע מאות שנה ועבדום וענו אותם, ולא פירש כמה ימי העבדות והעינוי. והרבה מקראות מסורסות יש בכתוב, וכן בא אלי העבד העברי אשר הבאת לנו לצחק בי (להלן לט יז), וכן וכל הארץ באו מצרימה לשבור אל יוסף (שם מא נז), וכן כי כל אוכל חמץ ונכרתה הנפש ההיא מישראל מיום הראשון עד יום השביעי (שמות יב טו), וכן ביום ההוא ישליך האדם את אלילי כספו ואת אלילי זהבו אשר עשו לו להשתחות לחפור פירות ולעטלפים (ישעיה ב כ), וכן לכו שמעו ואספרה כל יראי אלהים אשר עשה לנפשי (תהלים סו טז), וכן לי יזעקו אלהי ידענוך ישראל (הושע ח ב), וכן והיו לי אמר ה' צבאות ליום אשר אני עושה סגלה וחמלתי עליהם (מלאכי ג יז), ורבים כן... כיצד יש לסרס את פסוקנו לפי דעתו?

5.

בעקבות מי ממפרשינו הלכו בובר-רוזנצוייג בתרגומם: woran mag ichs merken, dass ichs besetzen soll?