הפטרה

הסבר את ההבדל בין יחס מצרים לישראל בפרשתנו (וארא) ובין יחסה לישראל בתקופה עליה מדבר הנביא, וכפי שהוא תיאר יחס זה!

מהם שני הנימוקים הניתנים בדברי ההפטרה הזאת לגזר הדין על מצרים?

(העזר גם ביחזקאל פרק י"ז).

מה ראו מסדרי ההפטרה לפתוח בכ"ח כ"ה ולא בתחילת הנבואה על מצרים (כ"ט א')?

התוכל להסביר בעזרת דברי הנבואה הזאת את סיבת השינוי שבין האות שנתן ה' למשה לעשותם לעיני ישראל (פרק ו') ובין האות אשר ציוה ה' את משה לעשותו לפני פרעה (ז' ח'-י"ג)?

במה שונים דברי הרהב של מצרים מדברי הרהב של אשור (ישעיה פרק י),

של בבל (ישעיה מ"ז) ושל צור (יחזקאל כ"ח) ?

התוכל להסביר לפי הגדרה זו את סיבת השינוי בסדר המילים בין שני הפסוקים הנ"ל?

מה הקושי בפסוקנו שאותו רצו ליישב ע"י סיפור העובדה שאינה כתובה כלל בכתוב?

מקשים: במה נשתנה נבוכדנצר וכל חילו שניתן להם מאת ה' שכר על עמלם, וכי כל צבאות אשר לא ראו שכר בעמל מלחמתם ניתן להם שכר אחר מאת ה'?

יישב קושייתם!

האם פירוש 'פעולה' כאן כבישעיה מ' "ופעולתו לפניו" או כבירמיהו ל"א "כי יש שכר לפעולתך"?

המילה "בה" - למי או למה היא מוסבת?

התוכל ליישב את הקושי בדרך אחרת?

העזר בירמיהו כ"ז, וכן בשמות כ"ה ח' (ועיין רש"י שם!)

פרק ז' פסוק י"א

"וַיִּקְרָא גַּם פַּרְעֹה לַחֲכָמִים וְלַמְכַשְּׁפִים
וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלַהֲטֵיהֶם כֵּן"

ראב"ע:

ד"ה לחכמים: חכמי המזלות.

ד"ה ולמכשפים: משנים דבר התולדות למראה עין.

ד"ה והחרטומים: הם היודעים סוד התולדות (פירוש על הראב"ע: חכמי הטבע).

קאסוטו:

ד"ה חרטומי מצרים: אלה הם החכמים והמכשפים.

הסדר בצלע א' הוא: נשוא - נושא - ושני משלימים.

בדרך כלל בא ההפסק הגדול בכגון זה לפני המשלים האחרון.
התוכל להסביר, מדוע לא הוטעם כאן – בהתאם לנוהג זה – בטעמים: דרגא תביר טפחא אתנחתא?

(שים לב שחכמי מצרים נזכרים בתורה רק בסיפורי יוסף, ושהמכשפים אינם נזכרים כלל בפעם נוספת, ואילו החרטומים באים עוד פעמים אחדות בפרקים האלה. ראה גם ראב"ע וקאסוטו.)

פרק ז' פסוק י"ז

"כֹּה אָמַר ה' בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי ה'
הִנֵּה אָנֹכִי מַכֶּה בַּמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדִי עַל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר וְנֶהֶפְכוּ לְדָם"

בצלע הראשונה – שהיא קצרה באופן יחסי – באו שני זקפים, ואילו בצלע השנייה – שהיא ארוכה – לא בא אפילו זקף אחד.

הסבר את צירוף הטעמים בשתי הצלעות.

שמות ז' כ"ד

"וַיַּחְפְּרוּ כָל מִצְרַיִם סְבִיבֹת הַיְאֹר מַיִם לִשְׁתּוֹת..."

חפרו והוציאו מים, וכיוצא בזה "ויחפרוהו ממטמונים" (איוב ג' כ"א), ולפי זה היה ראוי הטפחא תחת "מים" (כלומר, פירוש זה היה דורש את סדר הטעמים: קדמא ואזלא מירכא תביר טפחא אתנחתא). ובעל הטעמים פירש: ויחפרו לשתות מים.