השווה:
פסוק ד'
"אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה"
פסוק ה'
"וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה
כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱ-לֹהִים לִפְנֵיכֶם"
פסוק ז'
"וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱ-לֹהִים לִפְנֵיכֶם... "
פסוק ח'
"וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה
כִּי הָאֱ-לֹהִים..."
| 1. |
הסבר את התחלפות הפעלים "מכר" (פעמיים) ו"שלח" (שלוש פעמים). |
| 2. |
הסבר את ההוראות השונות של מילת "כי" בפסוקים הנ"ל. |
| 3. |
מה המנוגד זה לזה בפסוק ה', ומה המנוגד זה לזה בפסוק ח'? |
| 4. |
מדוע מופיעים דברי השליחות אל אביו רק בפסוק ט' - למה הוא דוחה אותם עד לאחר חמישה פסוקים (ד'-ח')? |
פסוק א'
"וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק"
רד"ק:
כיון שהזכיר כמה פעמים את רעת אביו שתמצאנו, נכמרו רחמיו עליו ולא יכול להחזיק עצמו (- ונתוודע להם).
|
התוכל למצוא סיבה אחרת מזו שהביא רד"ק לכך, מה ראה יוסף להתוודע לאחיו דווקא ברגע זה?
ועיין לשאלה זו גיליון מקץ תש"ה שאלה א. |
פסוק ח'
"וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱ-לֹהִים"
מורה נבוכים, מאמר ב' מ"ח:
מבואר הוא מאד, שכל דבר מחודש אי אפשר לו מבלתי סיבה קרובה חדשה אותו ולסיבה ההיא סיבה, וכן עד שיגיע זה לסיבה הראשונה לכל דבר, רצוני לומר, רצון ה' ובחירתו. ומפני זה יחסרו הנביאים פעמים בדבריהם הסיבות ההן האמצעיות כולן וייחסו זה הפועל... אל הבורא ויאמרו, שהוא יתעלה עשאו. וזה כולו ידוע וכבר דיברנו בו אנחנו וזולתינו מן המאמתים (=החכמים) וזהו דעת אנשי תורתנו כולם.
ואחרי זאת ההצעה, שמע מה שאביאהו בזה הפרק והתבונן בו התבוננות מיוחד... והדבר אשר אבארהו לך הוא זה: דע כי הסיבות הקרובות כולן אשר מהם יתחדש מה שיתחדש אין הפרש בין היות הסיבות עצמיות טבעיות או בבחירה או במקרה... שזה כולן יוחס לשם בספרי הנביאים... בלשונות, שהשם "פעלו" או "ציוה בו" או "אמרו".
מתוך פירוש בעל "שם טוב":
והמשל בו, כי מלך אחד ציוה לקחת מס מאנשי העיר ואחר כך בא הגזבר לקחת המס, נתחדשו שמה קטטות ומריבות במדינה ונתחדשו גם פעולות רבות ממקח וממכר, נאמר, שהמלך עשה כל אלו הפעולות, אחר שהוא סיבה להם.
מורה נבוכים, מאמר ב' מ"ח (המשך):
ובא באלו הדברים כולם לשון "אמירה" ולשון "דיבור" ולשון "ציווי" ולשון "קריאה" ולשון "שליחה", וזהו הענין אשר רציתי להעיר עליו בזה הפרק והוא: ...ואני אזכור לך מאלו כולם משלים ועליהם תקיש כל מה שלא אומרהו. אמר במה שימשך מהעניינים הטבעיים כהתוך השלג כשייחם האויר והמיית מי הים בהסתער הרוח, אמר (תהלים קמ"ז) "ישלח דברו וימסם" ואמר (תהלים ק"ז) "ויעמד רוח סערה ותרומם גליו", ואמר בירידת המטר (ישעיה ה') "ועל העבים אצוה מהמטיר עליו מטר". ואמר במה שתהיה סיבתו בחירת אדם במלחמת עם ישלטו על עם או איש ישתדל להזיק לאיש, אמר בשלוט נבוכדנצר הרשע ומחנהו (ישעיה י"ג): "אני צויתי למקודשי, גם קראתי גבורי לאפי", ואמר בענין שמעי בן גרא (שמואל ב' ט"ו) "כי ה' אמר לו: קלל את דוד", ובהמלט יוסף הצדיק מבית הסוהר אמר (תהלים ק"ה) "שלח מלך ויתירהו", ...ובענין אליהו ז"ל באשר סבב ה' לו פרנסתו נאמר לו (מלכים א' י"ז) "הנה צויתי שם אשה אלמנה לכלכלך". ואמר יוסף הצדיק (בראשית מ', ה') "לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלוהים".
| 1. |
מה הן "הסיבות האמצעיות" אשר החסיר יוסף בדבריו? |
| 2. |
במה שונה פסוקנו מכל הפסוקים האחרים המובאים ברמב"ם? |
| 3. |
האם יש בדברי הרמב"ם האלה תשובה לשאלת אברבנאל:
איך אמר יוסף "ולא אתם שלחתם אותי הנה כי האלוקים" – והלא הם מדעתם מכרוהו, להרע לו, ואם קרה מקרה, שהגיע טוב מהמכירה – הנה חטאם במקומו עומד ואין אדם נידון על המתחייב ממעשיו במקרה, כי אם על המתחייב בעצה ובכוונה, כי מה שבמקרה – לא יעלה ולא יוריד? |