יוסף ואחיו

נסה לענות לשאלתו!

מניין לאברבנאל הבטחון, שידע יעקב בשנאת בניו את יוסף?

פסוק ז'

"וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה
 וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה
 וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶין לַאֲלֻמָּתִי"

פסוק כ"א

"וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן... וַיֹּאמֶר לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ"

פסוק כ"ב

" וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם..."

בראשית רבה פ"ד:

"ויראו אותו מרחוק": אמרו בואו ונשסה בו את הכלבים.

רמב"ן:

ד"ה ויתנכלו אותו להמיתו: היו חושבים להמית אותו בנכליהם אשר יתנכלו בטרם יקרב אליהם, ולא יצטרכו לשפוך דמו בידיהם. וכך אמרו בבראשית רבה (פ"ד י"ד) נשסה בו את הכלבים. ואולי עשו כן ולא עלתה בידם. וכאשר ראו כי קרב אליהם ולא יכלו להמיתו בנכליהם, אמרו איש אל אחיו הנה בא אלינו ועתה נהרגהו אנחנו.

הסבר, מהו הרמז הלשוני בפסוקנו למדרש חז"ל זה?

רש"י:

ד"ה אותו: כמו איתו עימו כלומר אליו.

לדברי רש"י אלה: ר' וולף היידנהיים, הבנת המקרא:

...העתיק מילת "אותו" למילת "איתו" שהוראתו בכמה מקומות הוראת מילת "עם" המתפרש כמו "אל"; ורצונו שמילת "אותו" כוחו ככוח מילת "אליו" באמצעות הוראת מילת "עם" שיש בו. ויהיה טעם המאמר: נתמלאו נכלים וערמומיות מועדות אליו.

ספורנו:

ד"ה ויתנכלו אותו: הנה לשון נכל יורה על המצאה להרע כמו אשר נכלו לכם. אמר שחשבו את יוסף בלבם נוכל להמית ושבא אליהם לא לדרוש בשלומם אלא למצוא עליהם עלילה או להחטיאם כדי שיקללם אביהם או יענישם האל יתברך וישאר הוא לבדו ברוך מבנים.
ולשון התפעל יורה על ציור הדבר בנפש, כמו אתה מתנקש בנפשי מצייר בלבבך מוקש על נפשי ולשון להמיתו שימית הוא את אחיו כמו לעשותכם אותם, לעברך בברית.
ובזה הודיע מה היה למו בהיות כולם צדיקים גמורים עד שהיו שמותם לפני ה' לזכרון, איך נועדו לב יחדו להרוג את אחיהם או למכרו ולא ניחמו על הרעה כי גם כשאמרו אבל אשמים אנחנו על אחינו לא אמרו שתהיה אשמתם על מכירתו או מיתתו אלא על אכזריותם בהתחננו. והנה הגיד הכתוב כי ציירו בלבם וחשבו את יוסף לנוכל ומתנקם בנפשם להמיתם בעולם הזה או בעולם הבא או בשניהם, והתורה אמרה הבא להרגך וכו'.

הסבר, למה לא הזכירה התורה דבר מתחנוני יוסף במקום הזה?

העזר בדברי הרמב"ן, פרק מ"ב פסוק כ"א:

ד"ה אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו: חשבו להם האכזריות לעונש גדול יותר מן המכירה, כי היה אחיהם בשרם מתחנן ומתנפל לפניהם ולא ירחמו, והכתוב לא סיפר זה שם, או מפני שהדבר ידוע בטבע כי יתחנן אדם לאחיו בבואו לידם להרע לו וישביעם בחיי אביהם ויעשה כל אשר יוכל להציל נפשו ממות, או שירצה הכתוב לקצר בסורחנם, או מדרך הכתובים שמקצרים במקום אחד ומאריכים בו במקום אחר...

ועיין גיליון ויצא תשי"ג שאלה ג'.