פסוקים י"ב-י"ד
רמב"ם, הלכות עכו"ם, פרק י"א ד':
אין מנחשים כגויים, שנאמר "לא תנחשו". כיצד הוא הנַחַש? כגון אלו שאומרים: הואיל ונפלה פתי מפי או נפל מקל מידי, איני הולך למקום פלוני היום, שאם אלך אין חפצי נעשים. הואיל ועבר שועל מימיני איני יוצא מפתח ביתי היום, שאם אצא – יפגעני רמאי. וכן אלו השומעים צפצוף העוף ואומרים: יהיה כך ולא יהיה כך; טוב לעשות דבר פלוני ורע לעשות דבר פלוני... וכן המשים סימנים לעצמו: אם יארע לי כך וכך, אעשה דבר פלוני, אם לא יארע, לא אעשה – כאליעזר עבד אברהם – וכן כל כיוצא בדברים האלו הכל אסור. |
השגת הראב"ד:
זה שיבוש גדול הוא, שהרי דבר זה מותר ומותר... ואיך חשב על צדיקים כמותם (- אליעזר, ויונתן בן שמואל בשמואל א' י"ד - ) עברה זו?! ואי הוי אינהו, מפקיה פולסיה דנורא לאפיה.
|
ואולם רוב המפרשים סבורים כראב"ד, שלא היה מעשה אליעזר אסור כלל וכלל (ומשתדלים אף לבאר דברי הרמב"ם כך).
גור-אריה:
ודבר זה נראה לי ברור, שלא היה במעשה אליעזר ניחוש כלל.
|
הסבר, כיצד אפשר לומר על מעשה אליעזר שלא היה נחש, ובמה נבדל "סימנו" מכל אותם סימנים שמביא הרמב"ם כדוגמה ל"נחשים"? |
פסוק ז'
"ה' אֱ-לֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי וַאֲשֶׁר דִּבֶּר לִי וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לִי לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ"
| 1. |
רש"י:
ד"ה ה' אלוקי השמים: ולא אמר ואלהי הארץ ולמעלה אמר ואשביעך וגו', אמר לו: עכשיו הוא אלהי השמים ואלהי הארץ שהרגלתיו בפי הבריות, אבל כשלקחני מבית אבי היה אלהי השמים ולא אלהי הארץ, שלא היו באי עולם מכירים בו ושמו לא היה רגיל בארץ.
דברי רש"י אלה מקורם בספרי האזינו י"ג:
עד שלא בא אברהם אבינו לעולם, כביכול, לא היה הקב"ה מלך אלא על השמים בלבד, שנאמר (ז') "ה' אלוקי השמים אשר לקחני...", אבל משבא אברהם אבינו לעולם, המליכו על השמים ועל הארץ, כענין שנאמר "ואשביעך בה' אלוקי השמים ואלוקי הארץ".
ודברים דומים גם בבראשית רבה על פסוק ג' בפרקנו.
| א. |
הסבר מה כוונת המדרש בדבריו: "הקב”ה מלך על השמים בלבד"; "משבא אברהם אבינו לעולם"; "אברהם המליכו לקב”ה...". |
| ב. |
הבא ראיה לדברי רש"י "שהרגלתיו בפי הבריות". היכן מצינו בפרשת לך לך שבאמת כבר "היה רגיל בפי הבריות"? |
| ג. |
מה ראה רש"י להביא דברי המדרש לפסוק ז' ולא הביאם – בעקבות המדרש – כבר לפסוק ג'? | |
| 2. |
רש"י:
ד"ה ואשר נשבע לי: בין הבתרים. ומקשין: מניין לו לרש"י שכוונת הפסוק כאן לט"ו י"ח, ודילמא כוונתו לי"ב ז', ששם הלשון כלשון פסוקנו כאן? ישב הקושייה! |
| 3. |
מה ראה אברהם אבינו להזכיר כאן הלקחו מארץ מולדתו ומבית אביו – והלא דווקא כאן עומד לקשור קשרי משפחה אתם? |
| 4. |
הרכסים לבקעה:
כן מנהג לשון הכתוב בהצלחת דרך לומר, שהלך מלאך לפני בעל הדרך.
| א. |
התוכל להוכיח צדקת פירושו מכתובים אחרים? |
| ב. |
היש להביא סיוע או סתירה משמות ל"ג ב' "ושלחתי לפניך מלאך" לפירוש בעל רכסים לבקעה? | |
פסוק ט'
"וַיָּשֶׂם הָעֶבֶד אֶת יָדוֹ תַּחַת יֶרֶךְ אַבְרָהָם אֲדֹנָיו וַיִּשָּׁבַע לוֹ..."
והשווה ליוסף, בראשית מ"ז כ"ט:
"וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי..."
מ"ז ל':
"...וַיֹּאמַר אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ"
מדרש ילמדנו:
אמר ר"י: העבד עשה כעבדותו ובן חורין עשה כחרותו. העבד: "וישם העבד ידו תחת ירך אברהם אדוניו וישבע לו", ובן חורין: "ויאמר אנכי אעשה כדבריך".
|
הסבר, מהו רעיון המדרש הזה? מהו ההבדל בין בן חורין אמיתי לבין עבד (גם מי שנפשו נפש בן חורין ומי שנפשו נפש עבד)? |
