קאסוטו, בספרו מנח עד אברהם, בהקדמתו לפרשת נח, כותב:
מבנה הפרשה בצורה שלפנינו הריהו מבנה משוכלל ומסודר לחלקיו ולפרטיו... הפרשה מתחלקת באופן ברור לשתים עשרה פיסקות. כל פיסקה כוללת אפיזודה מסויימת במהלך המאורעות, וכולן קשורות זו בזו באמצעות הקבלות במילים ובבטויים... שורת הפיסקות מתחלקת לשתי מערכות של שש פסקאות כל אחת: הרמוניה מספרית ראויה לתשומת לב.
| 1. |
עבור על פרשת המבול עד ט' י"ז וסמן את החלוקה לשתים-עשרה פסקאות ואת שתי המערכות, ככה:
מערכה א' מערכה ב'
1) ו' ט' – ו' י"ב 7)
2) ו' י"ג – ו' כ"ב 8)
3) ז' א' - 9)
4) 10)
5) 11)
6) 12) |
| 2. |
הסבר, מה המאחד את שש הפסקאות הראשונות למערכה אחת "המתארת דרגא אחר דרגא פעולה אחת", ומה המאחד שוב את שש הפסקאות האחרונות, "המראה לנו, זה אחר זה, את השלבים השונים של פעולה אחת" (קאסוטו). |
| 3. |
מהן ההקבלות במילים ובביטויים שבין הפסקאות השונות? |
| 4. |
הסבר, מהן ההקבלות הענייניות שבין התחלת מערכה א' לבין סוף מערכה ב'; שבין אמצע מערכה א' (פסקאות 4-3) לבין אמצע מערכה ב' (פסקאות 9-8), וכן עוד. |
פסוק י"ב
"כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ"
רש"י:
ד"ה כי השחית כל בשר: אפילו בהמה חיה ועוף נזקקין לשאינן מינן.
רמב"ן:
ד"ה כי השחית כל בשר את דרכו: אם נפרש כל בשר כמשמעו, ונאמר שאפילו בהמה וחיה ועוף השחיתו דרכם להזקק לשאינן מינן, כמו שפירש רש"י, נאמר כי מלאה הארץ חמס מפניהם, לא מפני כולם אלא מפני מקצתם, וסיפר עונש האדם לבדו. או שנאמר שלא שמרו גם בזה תולדתם, והיתה כל הבהמה טורפת וכל העוף דורס. והנה גם הם עושים חמס.
ועל דרך הפשט "כל בשר" זה כל האדם, ולמטה יפרש כל בשר אשר בו רוח חיים (להלן ז' ט"ו), ומכל החי ומכל בשר (להלן פסוק י"ט), כל חי בגוף, אבל בכאן "כל בשר" כל האדם, וכן יבא כל בשר להשתחוות לפני (ישעיה ס"ו כ"ג), וכן בשר כי יהיה בעורו (ויקרא י"ג כ"ד).
| 2. |
לדעת הרמב"ן, אין הפסוק מתיישב על פי פירושו של רש"י. מהו הקושי שגילה הרמב"ן בפירושו של רש"י? |
| 3. |
בשתי דרכים מנסה הרמב"ן ליישב את פסוקנו אליבא דרש"י. מה הן? |
| 4. |
התוכל להביא סיוע לפירושו של רש"י ממקומות אחרים בפרשתנו? |
| 5. |
מה הסיוע שמביא הרמב"ן לפירושו "ועל דרך הפשט" מישעיה ס"ו?
נסה להביא עוד פסוקים כראיה לפירושו. |
------------------------------------------------------------------------------------
לכל שאלה ב' עיין גיליון נח תש"ח, בייחוד דברי מורה נבוכים וספר מלאכת מחשבת המובאים שם!
פסוק י"ד
"עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר"
תנחומא:
בא וראה למה אמר הקב"ה לנח שיעשה תיבה? כדי שיראו אותו יושב ועוסק בה ויעשו תשובה. וכי לא יכול היה הקב"ה להצילן בדברו או להעלותן לשמים באמונתו, שאמר לו "עשה לך תיבת עצי גפר"? למה כך? אלא אמר הקב"ה: מתוך שאני אומר לו "עשה לך תיבת עצי גפר" והוא עומד ועוסק בה וכורת ארזים, הם מתכנסין אצלו ואומרים לו: נח! מה אתה עושה?! והוא אומר: תיבה! שאמר לי הקב"ה שמביא מבול לעולם. ומתוך כך שומעין ועושים תשובה. כך היה הקב"ה מחשב... ולא היו משגיחין עליו.
נוסח אחר:
עמד נח ונטע ארזים והיו אומרים לו: ארזים אלה למה? אמר להם: הקב"ה מבקש להביא מבול ואמר לו לעשות תיבה כדי שאמלט אני וביתי. והיו משחקין ממנו ומלעיגין בדבריו. והיה משקה אותן ארזים והם גדלים והיו אומרים לו: מה אתה עושה? ומשיב להם כענין הזה. והיו מלעיגים עליו. לסוף ימיו קצצן והיה מנסרן והיו אומרים לו: מה אתה עושה? ואומר להם כך, והיה מתרה בהם. כיון שלא עשו תשובה...
רש"י, פסוק י"ד:
ד"ה עשה לך תבת: הרבה ריוח והצלה לפניו, ולמה הטריחו בבנין זה? כדי שיראוהו אנשי דור המבול עוסק בה ק"כ שנה ושואלין אותו מה זאת לך, והוא אומר להם: עתיד הקב"ה להביא מבול לעולם אולי ישובו.
| 1. |
הסבר מהו הרעיון של מדרש זה. |
| 2. |
מהי תכונת אנשי דור המבול המובלטת במדרש זה? |
| 3. |
היכן מצינו ברש"י לפרק ז' שוב רעיון זה? |
| 4. |
היכן מצינו רעיון זה בדברי הנביאים? |