סדר הבריאה
בראשית פרק א
במקום הקדמה
דברים מאירים נתיב בלימוד התורה:
מדרש הנעלם בראשית בזהר חדש, (תורה שלמה קכ"ד):
ר' יהודה אמר: למה הזכיר הקב”ה בריאת שמים וארץ תחילה, והלא המלאכים נבראו תחילה? וכסא הכבוד? אלא כדי שלא יהרהר אדם דברים הסתומים מהעין. רבי אומר: כדי להראות לאדם שאינו בעל חכמה ואינו ראוי לגלות לו סתרי תורה, דאמר ר' יצחק: אין מגלין סתרי תורה אלא לאדם חכם, קורא ושונה, ותלמודו מתקיים בידו, והוא ירא שמים ובקיא בכל דבר, ואדם שאינו בענין זה וישאל על הסתרים והנעלמים שלמעלה, אמור לו: מה אתה שואל? שא נא עיניך וראה, כי בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ, תדע לך שלא גילתה התורה יותר. ואם תאמר שאין סתרים בתורה, תדע לך כי על כל דבר ודבר יש תלי תלים של סודות והלכות ופירושים, שנאמר (שיר השירים ה') "קווצותיו תלתלים" - על כל קוץ וקוץ תלי תלים.
א. | מזמור ק"ד לפי סדר הבריאה |
השווה לפרקנו את תהלים מזמור ק"ד. דעת רוב המפרשים היא שהמזמור בנוי בעיקרו לפי סדר הבריאה, כלומר לפי סדר פרקנו (ואף על פי שנזכרו בו "עוף השמים" לפני "עשב" ולפני שמש וירח). הסבר, כיצד? |
ב. | "בראשית" - קושיית ר' יצחק |
"בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱ-לֹהִים"
רש"י:
ד"ה בראשית: אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל, ומה טעם פתח בבראשית? משום (תהילים קי"א) כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים. שאם יאמרו אומות העולם לישראל, ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם: כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו.
ד"ה בראשית ברא אלוהים: אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל התורה אלא מהחודש הזה לכם שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל, ומה טעם פתח בבראשית משום כח מעשיו הגיד לעמו, שאם יאמרו אומות העולם לסטים אתם שכבשתם לכם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם, כל הארץ של הקב"ה היא, ונתנה לאשר ישר בעיניו, וברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו. וזו אגדה בלשון שכתבה רבינו שלמה בפירושיו.
ויש לשאול בה, כי צורך גדול הוא להתחיל התורה בבראשית ברא אלהים, כי הוא שורש האמונה, ושאינו מאמין בזה וחושב שהעולם קדמון, הוא כופר בעיקר ואין לו תורה כלל. והתשובה, מפני שמעשה בראשית סוד עמוק אינו מובן מן המקראות, ולא יוודע על בוריו אלא מפי הקבלה עד משה רבנו מפי הגבורה, ויודעיו חייבין להסתיר אותו, לכך אמר רבי יצחק שאין להתחלת התורה צורך בבראשית ברא, והסיפור במה שנברא ביום ראשון ומה נעשה ביום שני ושאר הימים, והאריכות ביצירת אדם וחוה, וחטאם וענשם, וסיפור גן עדן וגרוש אדם ממנו, כי כל זה לא יובן בינה שלמה מן הכתובים, וכל שכן סיפור דור המבול והפלגה, שאין הצורך בהם גדול, ויספיק לאנשי התורה בלעדי הכתובים האלה, ויאמינו בכלל בנזכר להם בעשרת הדברות (שמות כ' י"א) כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם וינח ביום השביעי, ותשאר הידיעה ליחידים שבהם הלכה למשה מסיני עם התורה שבעל פה.
ונתן רבי יצחק טעם לזה, כי התחילה התורה בבראשית ברא אלהים וסיפור כל ענין היצירה עד בריאת אדם, ושהמשילו במעשה ידיו וכל שת תחת רגליו, וגן עדן שהוא מבחר המקומות הנבראים בעולם הזה נעשה מכון לשבתו, עד שגירש אותו חטאו משם, ואנשי דור המבול בחטאם גורשו מן העולם כולו, והצדיק בהם לבדו נמלט הוא ובניו, וזרעם חטאם גרם להם להפיצם במקומות ולזרותם בארצות, ותפשו להם המקומות למשפחותם בגוייהם כפי שנזדמן להם.
אם כן ראוי הוא, כאשר יוסיף הגוי לחטוא, שיאבד ממקומו ויבוא גוי אחר לרשת את ארצו, כי כן הוא משפט האלהים בארץ מעולם, וכל שכן עם המסופר בכתוב כי כנען מקולל ונמכר לעבד עולם (ט' כ"ז), ואינו ראוי שיירש מבחר מקומות היישוב, אבל יירשוה עבדי ה' זרע אוהבו, כענין שכתוב (תהלים ק"ה מ"ד) ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים יירשו בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו. כלומר, שגירש משם מורדיו, והשכין בו עובדיו, שידעו כי בעבודתו ינחלוה, ואם יחטאו לו תקיא אותם הארץ, כאשר קאה את הגוי אשר לפניהם.
ואשר יבאר הפירוש שכתבתי, לשונם בבראשית רבה (א' ג') שאמרוה שם בלשון הזה רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי פתח, כח מעשיו הגיד לעמו (תהלים קי"א ו'), מה טעם גילה להם הקב"ה לישראל מה שנברא ביום ראשון ומה שנברא ביום שני, מפני ז' אומות שלא יהיו מונין את ישראל ואומרים להם הלא אומה של בזיזות אתם, וישראל משיבין להם, ואתם הלא בזוזה היא בידכם, הלא כפתורים היוצאים מכפתור השמידום וישבו תחתם (דברים ב' כ"ג), העולם ומלואו של הקב"ה הוא, כשרצה נתנו לכם, כשרצה נטלו מכם ונתנו לנו, הדא הוא דכתיב (תהלים קי"א ו') לתת להם נחלת גוים כח מעשיו הגיד לעמו, בשביל לתת להם נחלת גוים הגיד להם את בראשית.
וכבר בא להם ממקום אחר עוד הענין שהזכרתי בתעלומות מעשה בראשית, אמרו רבותינו ז"ל (עיין פתיחה למורה נבוכים) כח מעשיו הגיד לעמו, להגיד כח מעשה בראשית לבשר ודם אי אפשר, לפיכך סתם לך הכתוב בראשית ברא אלהים. אם כן נתבאר מה שאמרנו בזה.
1. |
תמה הרמב"ן על קושיית ר' יצחק על התחלת התורה. הסבר מהי תמיהתו (של הרמב"ן). |
2. |
הרמב"ן מעמיק ומסביר את קושיית ר' יצחק להסיר התמיהה. הסבר, מה תיקן הרמב"ן בדבריו בקושיית ר' יצחק (המובאת ברש"י)? |
3. |
הרמב"ן מביא – בפרשו את דברי ר' יצחק הנ"ל – את דברי ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי – ממדרש רבה. במה מסייעים דברי המדרש הזה להבנת קושייתו של ר' יצחק? |
4. |
כיצד מתרץ ר' יצחק את קושייתו (בתוך דברי רש"י), וכיצד מעמיק ומרחיב הרמב"ן את תירוצו זה? |
5. |
לשם מה נעזר הרמב"ן בדברים ב' כ"ג? |
ג. | כוונת "ויאמר" ביחס לה' |
"וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר"
ד"ה ויאמר: אמר הגאון, כי פירוש "ויאמר" כמו וירצה, ואילו היה כך – היה ראוי "להיות אור".
מילת "אמירה" בכאן להורות על החפץ כדרך (שמואל א' כ') "מה תאמר נפשך ואעשה לך" – מה תרצה ותחפץ וכן (בראשית כ"ד נ"א) "ותהי אשה לבן אדוניך כאשר דבר ה'" – כאשר רצה, כי כן הוא הרצון לפניו.
רמב"ם, מורה נבוכים א' פרק ס"ה (ההערות בסוגריים מפירושו של יהודה אבן שמואל):
...ה"דיבור" ו"האמונה" מילה משותפת (בעלת הוראות שונות): נופלת על הדיבור בלשון כאמרו (שמות י"ט י"ט) "משה ידבר", (שמות ה' ה') "ויאמר פרעה", ונופלת על ענין המצויר בשכל מבלתי שידובר בו – אמר (קהלת ג'): "ואמרתי אני בלבי", "ודברתי בלבי" (בראשית כ"ז מ"א) "ויאמר עשו בלבו" – וזה הרבה; ותיפול על הרצון (שמואל ב', כ"א ט"ז) "ויאמר להכות את דוד" – כאילו אמר ורצה להרגו, כלומר חשב בלבו להרגו.
(פירוש אבן שמואל: ההוראה השלישית של "דיבור" היא על הרצון, כלומר על ההשגה השואפת לפעולה) (שמות ג'): "הלהרגני אתה אומר" פירושו: התרצה להרגני.
וכל "אמירה ו"דיבור" שבאו מיוחסים לה' הם משני העניינים האחרונים – רצוני לומר: שהם אם כינוי על הרצון והחפץ (של האלוה) או כינוי על הענין המובן מאת ה'...
ואמנם הכינוי על הרצון והחפץ ב"אמירה" ו"דיבור"... כי לא יבין האדם בתחילת מחשבה (לפני העמיקו בדבר), איך יעשה הדבר, אשר ירצה הרוצה לעשותו, ברצון בלבד; (האדם אינו מבין כלל, כיצד אפשר שבעלות דבר מה ברצונו של רוצה אחד, יעשה הדבר ע"י הרצון בלבד בלי צירוף מעשה: האדם יודע מנסיונו המצומצם שרצונו שלו אינו מחייב העשות הדברים שהוא רוצה בהם, אם לא שיעמול ויטרח בהם). אבל אי אפשר בתחילת הדעת מבלתי שיעשה הרוצה הדבר אשר ירצה להמציאו או יצוה לזולתו לעשותו, (לפי המחשבה השטחית אי אפשר כלל שברצות הרוצה להמציא איזה דבר יומצא הדבר בלי עשיה – מצד הרוצה, או מצד משהו זולתו שנצטוה לעשותו) ולזה (מכיון שיש רק שתי אפשרויות אלה) – הושאל לה' הציווי בהיות מה שרצה היותו, ונאמר שהוא ציוה שיהיה כך (יחסו לאלוקים את הציווי – "אמירה" ו"דיבור" בהוראת ציווי, בכל פעם שבאו לספר על התהוות מה שרצה האלוה בהתהוותו, ואמרו שאלוה ציוה שיתהווה דבר זה. למשל: "ויאמר אלוקים יהי אור" פרושו ציוה שיתהוה האור. ומובן שאין לחשוב על ציווי ממש ושאין כאן אלא השאלה מתוך דימוי למעשים שלנו, שאינם פרי רצון לבד, אלא פרי עשיה או ציווי של עשיה)... וכל מה שבא במעשה בראשית "ויאמר, ויאמר" עניינו: רצה או חפץ.
...והמופת עליו שאלו ה"מאמרות" אמנם הם רצונים, לא מאמרים – כי מאמרי הציווי אמנם יהיו לנמצא יקבל הציווי ההוא. כן אמרו: (תהלים ל"ג ו') "בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם" – כמו ש"פיו" ו"רוח פיו" – השאלה, כן "דברו" ו"מאמרו" – השאלה...
1. |
האם מסכימים רב סעדיה (שהובא בראב"ע), הרמב"ם והרמב"ן כאן בפירושם של "ויאמר"? |
2. |
מהי טענת הראב"ע נגד רב סעדיה, וכיצד אפשר להסיר תלונתו מעל פירוש רב סעדיה גאון? |
3. |
שני הפסוקים המובאים ברמב"ן לראיה ש"ויאמר" בא בהוראת "רצה" אינם מובאים ברשימת פסוקי הרמב"ם להוראה זו. התוכל לשער למה נמנע הרמב"ם מהביא דווקא את אלה? |
4. |
הסבר, מהי הוכחתו של הרמב"ם ש"ויאמר" בפרקנו אינו ניתן להתפרש כ"ויצו"? |
5. |
הסבר, למה שאלה התורה לפעולת רצון הבורא דווקא את פעל ה"אמירה"? |
6. |
על סמך פסוקנו הוסיפו חז"ל עוד כינוי לה'. איזהו? (כינוי: כגון – הבורא יתברך, הקב"ה). |
7. |
פסוקנו – וכל הכרוך בו – הטביע חותמו על מקום אחד בתפילת שחרית. איזהו? |
ד. | "ויהי אור" |
"יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר"
למה נאמר רק ביום הראשון בלשון זו ולא נאמר כביום שני ושלישי ורביעי: "ויהי כן"? |