הפטרה לשבת שובה
הושע פרק יד
שבת זו שבין ראש השנה ליום הכיפורים נקראת שבת שובה מפני שמפטירין בה (הושע י"ד) "שובה ישראל". והעם קורין לו שבת תשובה, מפני שהוא בתוך ימי התשובה... ואין נער אומר ההפטרה אלא קורין איש חשוב.
(עגנון, ימים נוראים קפ"ט)
| א. | השיבה "עד ה'" |
"שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱ-לֹהֶיךָ"
יומא פ"ו ע"א:
אמר ר' לוי גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד, שנאמר "שובה ישראל עד ה' אלוהיך". ר' יוחנן אמר: גדולה תשובה שדוחה את לא תעשה שבתורה, שנאמר: (ירמיהו ג') "הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר הישוב אליה עוד, הלא חנוף תחנף הארץ ההיא ואת זנית רעים רבים ושוב אלי – נאום ה'".
רש"י, לגמרא הנ"ל:
ד"ה את לא תעשה שבתורה: (דברים כ"ד ד') "לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה להיות לו לאשה אחרי אשר הוטמאה."
רמב"ם, הלכות תשובה פרק ז' הלכה ו':
גדולה תשובה שמקרבת את האדם לשכינה שנאמר "שובה ישראל עד ה' אלוהיך". ונאמר (עמוס ד') "ולא שבתם עדי", ונאמר (ירמיהו ד') "אם תשוב ישראל נאום ה' אלי תשוב" כלומר: אם תחזור בתשובה, בי תדבק.
ד"ה שובה עד: מורה ששב לדבר שהתרחק ממנו וצריך להגיע עד המקום. מילת "עד" מציין שה' עומד רחוק מהם והם צריכים ללכת אליו עד שיגיעו עדיו, עד המקום אשר הוא שם, רצונו לומר, שיעזבו את עונותיהם הקודמים ויתחרטו על העבר, שטעו מני דרך בטעות ובאונס ומבקשים הדרך לשוב עד ה'.
ומוסיף אח"כ (פסוק ב'):
ושובו אל ה': ושובו שנית אל ה'. והיא התשובה מאהבה.
והשוה לדבריו דברים פרק ל':
פסוק ב'
"וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱ-לֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ"
פסוק י'
"כִּי תָשׁוּב אֶל ה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ"
ד"ה כי תשוב אל ה': (פסוק י') "תשוב אל ה'" ולמעלה אמר: (פסוק ב') "ושבת עד ה'". וטעם שינויים אלה, נראה לי שהוא בשינוי סיבות המביאות אל התשובה: אם התשובה היא מיראת העונש שאין החטא נמחק לגמרי, ורושם החטא עדיין מחיצה מבדלת בין האדם למקום, בזה מחובר מילת "עד" עם התשובה, כי אף שבתשובה זו יתקרב האדם גם כן אל ה', בכל זאת רושם החטא עדיין נשאר מסך מבדיל בינו לבין המקום, ועניין התשובה "עד" ה' כעניין "בא עד הבית", שטעמו ההתקרבות אל הבית עד שעומד סמוך אליו בריחוק מקום קצת.
אמנם, אם התשובה היא מאהבת ה', שבזה יתעלה מעלת השב, עד שאמרו חז"ל: "במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד", כי יתעלה השב בזה אל דבקות ה' הגמורה, על תשובה מעולה זו מחובר תמיד מילת "אל ה'", וכמאמר "בא אל הבית", שהטעם בו ההגיעה אל תוך הבית ופנימיותו.
מלבי"ם:
ד"ה כי תשוב אל ה': שאז יבואו למדרגה גדולה כזו, מפני שהתשובה תהיה "אל ה'", לא כהתשובה בראש הפרשה שהיא רק "עד ה' אלוקיך".
1. |
האם מתחשבים האמוראים (ר' לוי ור' יוחנן) בהבחנה הלשונית שמבחינים בה בעל הכתב והקבלה והמלבי"ם בין "שיבה עד" לבין "שיבה אל"? |
2. |
האם מבחין הרמב"ם בהלכות תשובה בהבחנה לשונית זו? |
------------------------------------------------------------------------------------
לכל שאלה א' עיין גם בדברי הרב קוק מתוך "אורות התשובה" פרק י"ז שהובאו בגיליון נצבים וילך תש"ה שאלה ד'.
