ד"ה פן יש בכם: לפיכך אני צריך להשביעכם. |
|
בעל ספר הזכרון, כתב:
לא ידעתי טעמו.
נסה להסביר מה קשה לרש"י, ומה תיקן בדבריו! | |
ד"ה פן יש בכם: שמא יש בכם. |
|
מפרשי רש"י מקשים: והא כתיב לעיל ד' ט' "פן תשכח" ו' י"ט "ופן תשא עיניך"; י"א ט"ז "פן יפתה לבבך" ולא פירש שם שהוא "שמא" – ולמה פירשו כאן?
ענה לשאלתם! | |
ד"ה אשר לבבו פונה היום: מלקבל עליו הברית. |
|
מה קשה לו? | |
------------------------------------------------------------------------------------
הערה: לפי הרא"ם, סדר דבריו אינו כפי שכתוב בחומשים שלנו אלא:
1. ד"ה כי אתם ידעתם;
2. ד"ה פן יש בכם (הראשון);
3. ד"ה ותראו את שיקוציהם;
4. ד"ה גלוליהם;
5. ד"ה עץ ואבן;
6. ד"ה פן יש בכם (ישנו).
וכך קיבל גם ר' אברהם ברלינר בהוצאת רש"י שלו.
פסוק י"ז
"פֶּן יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ שֵׁבֶט אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה הַיּוֹם מֵעִם ה' אֱ-לֹהֵינוּ לָלֶכֶת לַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הָהֵם פֶּן יֵשׁ בָּכֶם שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה"
רמב"ן:
... והטעם לומר אני צריך להביאכם באלה ובשבועה עתה בברית הזאת מיראתי אולי נפתה לבב קצתכם לשיקוצי מצרים כאשר עשיתם בעגל או לשיקוצי עמון ומואב אשר ראיתם בדרך, כאשר היה לכם בבעל פעור, כי בברית הראשונה של שעת מתן תורה לא היו שם אלות וקללות.
והזכיר "איש ואישה", מפני שהאשה דעתה קלה עליה וכן יעשה בענין עבודת כוכבים, והזכיר יחידים ומשפחה ושבט שהוא עם רב ולא אמר על כולם – דרך כבוד; או שלא יתכן שיהיה לב כולם פונה היום לעבודת כוכבים. כי לא היו באים בברית ה' ובאלתו. כי מי יכריחם?! אבל משפחה או שבט יבואו בברית מפני פחד הרוב.
ואמר "פן יש בכם... אשר לבבו פונה היום" על הנפתה כבר לעבודה זרה והוא בלבו מאמין בה היום הזה, או פן יש בכם שורש רע שיפרה וישגה ובימים הבאים יוציא פרחים רעים ויצמיח מרורות. וזה "על אשר איננו עמנו פה היום", כי האב – שורש, והבן – נצר משרשו יפרה.
והזכיר השורש לומר, כי הוא יוכל להביא כאלה הדורות הבאים, כי השורש אשר ממנו יצמחו הוא לפניו היום, והוא בא בברית ובאלה הזאת.
| 1. |
מהם ארבעת הקשיים שעליהם עונה הרמב"ן בשלושת הקטעים הראשונים (עד 'נצר משרשו יפרה')? |
| 2. |
לשם מה הוסיף עוד את דבריו האחרונים 'והזכיר השורש' - מה ישב בזה? |
| 3. |
לשם מה הזכיר את בעל פעור - היכן מצא לו רמז בפרקנו? |
| 4. |
לאיזה מקום בתורה ירמוז באמרו "וכן יעשה בענין עבודה זרה"? |
פסוק י"ז
"פֶּן יֵשׁ בָּכֶם שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה"
רש"י:
שורש מגדל עשב מר כגידין שהם מרים, כלומר: מפרה ומרבה רשע בקרבכם.
ר יצחק עראמה, ב"עקדת יצחק":
... אם היות שמן המחשבה ההיא לא יצאו עכשיו הפעולות, אבל אפשר שיהיה שורש מוציא צפע מן ענף פורה ראש ולענה... והנה היה המשל הזה ודאי מליצה נפלאה נופלת יפה על העניין מאד, כי הנה "האדם עץ השדה" (דברים כ' י"ט) ...והנה הוא מבואר כי היותר מפורסמות מסגולות כל עצי השדה היא שהשפע היוצא מהאדמה מתהפך בו לפי טבעו ומזגו, עד שרבים מהם יהיו שתולים בתוך הגן ויהיה פרי האחד מתוק והאחד חמוץ וזולתו מר, והכל לפי מה שעבר בשרשי האילן...
וכן באמת הוא בכלל האדם, כי שפע הלימוד היורד עליו מפאת מעלה או מן המלמד, הנה הוא מתהפך בלב כל אחד כפי מה שהוא: האיש הטוב כאשר ישמע דבר אף על פי שיעשה עניינו מתחילה, הנה הוא ישמע ויוסיף לקח וימתיק העניין בלבו, ויוצא פרח ויציץ ציץ ויגמול פרי יפה תואר; אמנם האיש הרע, אף על פי שישמע הדבר הנכון, הנה הוא מתהפך בקרבו לרע ומר ותעל צחנתו ככל פרי רע ומר. כי הנה דברי האלה הזאת יהפכו לברכה בלב השומע הישר והטוב... אמנם האיש הרע הזה הבליעל, בשמעו את דברי האלה הזאת, יהפך בלבו הרע הקללה לברכה ולבסוף קללה כפולה תחשב לו.
|
מה בין רש"י לבין רמב"ן (בשאלה ב') לבין בעל העקדה בהסבר המשל הזה (מי הוא השורש, ומי הראש והלענה הפורים מן השורש!) ואיזה פירוש נראה לך מתאים ביותר למהלך הפסוקים? |