ראיית משה את הארץ

עצה טובה למורים ולמדריכים:
להוראת פרשה זו בכיתה עיינו בשיעור לדוגמה של יוסף ולק: מיתתו של משה. ספר מעינות א' עמודים 16-24.

השווה:

תחילת פרשתנו פרק ל"ג פסוק א'  

"וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱ-לֹהִים"

לסוף פרשתנו פרק ל"ד פסוק ה'

"וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד ה'"

מדרש דברים רבה י"א ח':

בשעה שהגיעו ימי משה להפטר מן העולם אמר לו הקב"ה: (דברים ל"א י"ד) "...הן קרבו ימיך למות".
אמר לפניו: ריבונו של עולם! אחר כל היגיעה הזו אתה אומר לי: "הן קרבו ימיך למות"?! "לא אמות כי אחיה, ואספר מעשה יה" (תהלים קי"ח).
אמר לו הקב"ה: אי אתה יכול – "כי זה כל האדם"! (קהלת י"ב י"ג)
אמר משה: ריבונו של עולם! דבר אחד אני מבקש ממך לפני מותי, כשאכנס ויבקעו כל השערים שבשמים ותהומות ויראו שאין זולתך! מניין? שנאמר (דברים ד') "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלוקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד!"
אמר לו הקב"ה: אתה אמרת "אין עוד" ואף אני אומר (ל"ד י') "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה... לכל האותות והמופתים אשר שלחו ה' לעשות... ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל".

פסוק א'

"וַיַּרְאֵהוּ ה' אֶת כָּל הָאָרֶץ אֶת הַגִּלְעָד..."

רש"י, פסוק א':

ד"ה את כל הארץ: הראהו את כל ארץ ישראל בשלוותה, והמציקין העתידים להיות מציקין לה.

ד"ה עד דן: הראהו בני דן עובדים עבודה זרה שנאמר (שופטים י"ח, ל') ויקימו להם בני דן את הפסל, והראהו שמשון שעתיד לצאת ממנו למושיע.

פסוק ב':

ד"ה ואת כל נפתלי: הראהו ארצו בשלוותה וחורבנה, והראהו דבורה וברק מקדש נפתלי נלחמים עם סיסרא וחילותיו.

ד"ה ואת ארץ אפרים ומנשה: הראהו ארצם בשלוותה ובחורבנה, והראהו יהושע נלחם עם מלכי כנען שבא מאפרים, וגדעון שבא ממנשה נלחם עם מדין ועמלק.

ד"ה ואת כל ארץ יהודה: בשלוותה ובחורבנה, והראהו מלכות בית דוד ונצחונם.

ד"ה עד הים האחרון: ארץ המערב בשלוותה ובחורבנה.

דבר אחר: אל תקרי הים האחרון אלא היום האחרון, הראהו הקב"ה כל המאורעות שעתידין לארע לישראל עד שיחיו המתים.

פסוק ג':

ד"ה ואת הנגב: ארץ הדרום. דבר אחר מערת המכפלה, שנאמר (במדבר י"ג, כ"ב) ויעלו בנגב ויבא עד חברון.

ד"ה ואת הככר: הראהו שלמה יוצק כלי בית המקדש, שנאמר (מלכים א' ז', מ"ו) בככר הירדן יצקם המלך במעבה האדמה.

רמב"ן, פסוק א':

ד"ה ויראהו ה' את כל הארץ: כל ארץ ישראל אשר מעבר לירדן, ואחרי כן הזכיר שהראה לו את גלעד עד דן. והנה משה היה בחלקו של ראובן, וחצי הר הגלעד ועריו היה לבני ראובן והחצי למנשה, על כן פירושו מן הגלעד עד דן. או היה גלעד בלבנון בארץ ישראל, כדכתיב (ירמיה כ"ב ו'): "גלעד אתה לי ראש הלבנון". והזכיר "עד דן" שהוא סוף תחום ארץ ישראל, דכתיב (שמואל ב' כ"ד ב'): "שוט נא בכל שבטי ישראל מדן ועד באר שבע". והזכיר אפרים ומנשה שהיו בצפונה של ארץ ישראל, וארץ יהודה שהוא בדרום, כדכתיב (יהושע י"ח ה'): "יהודה יעמוד על גבולו מנגב ובית יוסף יעמדו על גבולם מצפון". ויהודה נטל כל דרומה של ארץ ישראל מן הירדן ועד הים (ס"א הגדול, ומנשה ואפרים כל צפונה גם כן מן הירדן ועד הים), ודן נטל בצפונית מערבית. והזכיר נפתלי הסמוך ליהודה ממזרח (יהושע י"ט ל"ד), ולא הזכיר אשר ויששכר כי היו בתוך אפרים ומנשה דכתיב (יהושע י"ז י'): "ובאשר יפגעון מצפון וביששכר ממזרח". ולא הזכיר שמעון, "כי מחלק בני יהודה נחלת שמעון" (שם י"ט א'). ולא הזכיר בנימין, שהיה גבול גורלם בין בני יהודה ובין בני יוסף הנזכרים סמוך להם. והזכיר "עד הים האחרון" - לזבולון שהיה על חוף ימים, או שהיה בכלל הנגב והככר. ויזכיר "בקעת ירחו" - בעבור היותה בקעה עמוקה ולא היתה נראית מראש ההר, אבל הראהו במעשה נס. והכלל שהראהו כל נחלת ישראל, דכתיב (פסוק ד'): "זאת הארץ אשר נשבעתי וגו'". ולרבותינו בספרי (ברכה שנ"ז) מדרשים במקומות האלה אשר יזכיר בכתוב. וטעם המראה הזאת אשר הראהו, בעבור שהיתה הארץ מלאה כל טוב, צבי לכל הארצות, ומאשר היה גלוי לפניו רוב האהבה שהיה משה רבנו אוהב את ישראל, שמחו ברבות הטובה בראות עיניו.

פסוק ד'

"הֶרְאִיתִיךָ בְעֵינֶיךָ וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר"

הכתב והקבלה:

ידענו כי דרך הלשון להקדים לעולם את העיקר לטפל. ואם הייתה מניעת הביאה העיקר במאמר זה, היה לו להקדים השלילה שהוא העיקר ולומר: "ולא תעבור שמה", אך מדהקדים הגבול ("שמה") לשלילה, מילת "שמה" הוא העיקר, והכוונה: הראיתיך איכות ומהות כל מחוז ומחוז כאשר הוא והתחלקות הארץ לשבטים וכל הדברים העתידים להיולד לשנים רבות הבאות (ועיין רש"י שבשאלה ג') אשר כל אלה לא היית רואה אם עברת שמה, כאשר אוותה נפשך, כלומר, הראיתיך עניינים נפלאים העתידים להתילד באומה עד היום האחרון, שהוא ענין בלתי אפשרי כפי הכח האנושי להגיע עליו בחיי גשמיותו לראות כל אלה.