מעשר שני

ר' יצחק עראמה, עקדת יצחק, פרשת ראה שער צ"ד:

וכאשר נתן סדר אכילת מעשר שני והפרשת מעשר עני בשנה השלישית וכל עניינם, שכולם הם דברים שצריכים לימוד והרגל, מפני שטבע האנשים מנגדתן בקצת, נעתק לענין שהוא יותר מנגד מזה ואמר (ט"ו א') "מקץ שבע שנים תעשה שמיטה".

פסוק כ"ג

"וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ לְמַעַן תִּלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ כָּל הַיָּמִים"

רשב"ם:

ד"ה למען תלמד ליראה את ה': כשתראה מקום שכינה וכהנים בעבודתם ולויים בדוכנם וישראל במעמדם.

ספורנו:

ד"ה למען תלמד ליראה: כי במקום הנבחר למקדש יהיה בית דין הגדול להבין ולהורות.

ספר החינוך, פרשת בחוקותי מצווה שנ"ו:

...שרשי המצווה (=טעם המצווה) שהאל ברוך הוא בחר בעם ישראל וחפץ למען צדקו, להיות כולם עוסקי תורתו ויודעי שמו ובחכמתו משכם בחכמה זו, למען ילמדו יקחו מוסר, כי יודע אלוהים שרוב בני אדם נמשכים אחר החומר הפחות, בשגם הוא בשר, ולא יתנו נפשם בעמל התורה ובעסקה תמיד, על כן סיבב בתבונתו ונתן להם מקום, שידעו הכל דברי תורתו על כל פנים, שאין ספק שכל אדם נמשך לקבוע דירתו במקום שממונו שם. לכן בהעלות כל איש מעשר בקר וצאן שלו שנה שנה במקום שעסק התורה והחכמה שם, והוא ירושלים, ששם הסנהדרין יודעי דת מביני מדע; וכמו כן נעלה לשם מעשר תבואתנו בארבע שני השמיטה (כמו שידוע שמעשר שני נאכל שם) אז ילך שם בעל הממון ללמוד תורה או ישלח שם אחד מבניו שילמד שם ויהא ניזון באותן פירות; ומתוך כך יהיה בכל בית ובית מכל ישראל איש חכם יודע התורה, אשר למד בחכמתו כל בית אביו. ובכן תמלא הארץ דעת את ה', כי אם חכם אחד לבד יהיה בעיר או אפילו עשרה, יהיו הרבה מבני העיר והנשים והילדים שלא יבואו לפניהם כי אם פעם אחת בשנה; ואפילו ישמעו דברים פעם אחת בשבוע, ילכו הבית וישליכו כל דברי החכם אחר גוום. אבל בהיות המלמד בכל בית ובית שוכן שם ערב ובוקר וצהרים ויזהירם תמיד, אז יהיו כולם אנשים ונשים והילדים מוזהרין ועומדים ולא ימצא ביניהם שום דבר חטא ועוון, ויזכו למה שכתוב "ונתתי משכני בתוככם והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלוהים".

העמק דבר:

ד"ה למען תלמד ליראה: ותניא ספרי והובא בתוספות קדושין ד' כ"ג: "לא ניתן מעשר שני אלא בשביל תלמוד ויראה". והפירוש, כי מעשר שני אינו נאכל כי אם בירושלים ואי אפשר לבעלים לאכול במשך ימי רגלים שבא לירושלים כל עשירית תבואתו ועל כן או יושב בעצמו בירושלים גם אחרי הרגל, והרי אין לו עסק שם כי אם תלמוד ויראה, או שמניח לתלמידים בירושלים ובזה התלמידים מתפרנסים ומתרבים. וזה הוא תכלית מצוות מעשר שני להגדיל תורה...
... ומאחר שכן דמיירי בתלמידים, פירש הכתוב "דגנך ותירושך ויצהרך" שהמה הכרחי להיות האדם הנדרש לתלמידים, כדאיתא בבבא בתרא דף צ' ע"ב דיינות שמנים וסלתות המה חיי הנפש.

פסוק כ"ג

"וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר... לְמַעַן תִּלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ"

האלשיך, בפירושו לפרשת ראה:

כי הנה אמרו 'למען תלמד' יקשה, כי איך האכילה ושתיה ושמחה יתירה תלמד ליראה?! ואילו אמר: "למען תלמד לעבוד" היינו אומרים שע"י התעכבם בירושלים לאכול מעשר שני יהיו פנויים ממלאכת בתיהם ויעסקו בתורה – אך אומרו "למען תלמד ליראה" – הוא בלתי מתישב.
ואפשר כי לבל יבעטו ברוב טובה ויראה בעיניהם כי כוחם ועוצם ידם עשה להם את החיל ההוא, על כן ציוום הקב"ה שיוליכם עמהם מעשר מכל אשר להם לפני ה', כאילו נותנים מנת המלך, וכן המעשר ההוא "קודש לה'" ומשולחן גבוה הם אוכלים. (כנודע שאינו נחשב להם כממון עצמם, כמעשר ראשון ללוי, שהרי לוי שקדש אשה במעשר ראשון וישראל שקדש אשה במעשר שני שלו אינה מקודשת, שהרי אינו שלו כי לה' הוא, כי משולחן גבוה הוא אוכל ולא הורשה אלא לאכול ולשתות לבד). נמצא בזה "החי יתן אל לבו"! כי עבד מלכו של עולם הוא ומשלו הוא אוכל ובזה לא ימוש מלירא את ה' תמיד.
ועל פי הדרך הזה יתכן רמז באמרו "לפני ה'" לומר שתאכל בתת לבך שאתה לפני ה' – שתהא במורא גדול – וזהו "למען תלמד ליראה את ה'".

פסוק כ"ד

"כִּי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה'... כִּי יְבָרֶכְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ"

רש"י:

ד"ה כי יברכך: שתהא התבואה מרובה לשאת.