פסוק ד'
"וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱ-לֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם"
ראב"ע, פסוק ג':
ד"ה בבעל פעור: ומי שלא עבד בעל פעור – הנו חי.
הרב קוק, מתוך הקדמה לספרו "שבת הארץ":
מי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו (דברים ד' ז'), סגולתה של כנסת ישראל, שהיא מסתכלת על ההויה כולה באספקלריה המאירה של קודש; בכל עוז חייה היא מכירה שהחיים שווים הם את ערכם רק באותה מידה שהם אלוקיים, וחיים שאינם אלוקיים אינם חיים כלל. והידיעה הזאת, המונחת בעומק תכונת נשמתה, מטבעת עליה את ערכה המיוחד לה, המוטבע על כל יחיד ויחידה מיחידיה. כי אורו וישעו של היחיד תלויים הם במידת ידיעתו את התעמקותו והתבלטותו של החותם הכללי הזה, של הכרת ערך החיים רק באלוקיותם בתוך עומק נשמתו. "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום".
| 1. |
מה בין שניהם בהסברת המושג "דבקים בה'"? |
| 3. |
מה ההבדל העקרוני בין שני הפירושים הנ"ל? |
השווה:
פרק ו' פסוק א'
"וְזֹאת הַמִּצְוָה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים"
פרק ד' פסוק ה'
"רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי ה'"
פרק ד' פסוק ו'
"...אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן..."
אברבנאל, מקשה לתחילת פרק ד' קושיה משולשת:
א: תמצא שהתחיל להזהירם על המצוות ולא זכר כי אם "חקים ומשפטים", ולא זכר "מצוות" ולא "עדות".
ב: עוד אמר (בפסוק ו') "אשר ישמעו את כל החקים האלה" ולא זכר המשפטים.
ג: וקשה עוד: איך אמר שבעבור החוקים שאין טעמם נודע, יאמרו העמים "רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה" – הנה הוא בהפך, כי החוקים, להיות טעמם בלתי נודע, ייחסו פעולתם אל שגעון וסכלות.
השווה בין שתי תשובות הניתנות לשאלה זו:
רמב"ן, ד' ה':
ד"ה וטעם ראה למדתי אתכם: ... והנה מתחילה דיבר על הדבר שהיא כלל לכל עשה ולא תעשה, ועתה יזהיר בחוקים שהם גזרותיו ובמשפטים שהם הדינים, כי אלו הם צריכין חיזוק יותר, מפני העלם טעם החוקים, ומפני כי במשפט יעמידו ארץ.
אברבנאל:
והנה אמר "חקים ומשפטים" בלבד, לפי שהמצוות יש להם שמות מתחלפים מבחינות שונות, כי פעמים נקראים "מצוות" לפי שציוה ה' יתברך בהם, ופעמים נקראים "תורה" לפי שהם הוראת הדרך הישר להצלחתנו, ופעמים נקראים "עדות" להיותם זכר ועדות לחידוש העולם וליציאת מצרים ושאר האמיתות שהעידה התורה עליהם. האמנם כבר יוכללו כל המצוות בהיות טעמם (1) נעלם בלתי נודע, או (2) נגלה ונודע. והם (1) "החוקים" שאין טעמם מושג אצלנו ו(2) "המשפטים" שהם המצוות שטעמם נודע. ולפי שאין אמצעי בין החיוב והשלילה, לא היו "חוקים" ו"משפטים" כוללים אל "המצוות".
| 1. |
הסבר מהו תירוצו של הרמב"ן ומהו תירוצו של אברבנאל ביישוב שאלתו הראשונה (א), ומהו ההבדל שביניהם? |

| 2. |
אם כפי אברבנאל שאין "חוקים ומשפטים כוללים אל המצוות", איך יתכן שבפרק ו' א' נאמרו שלשתם יחד בפסוק אחד זה על יד זה? |

| 3. |
התוכל למצוא תשובה לשאלתו האחרונה (ג)?
השווה דברים כ"ח י':
"וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ" |