חטאו של בלעם

גיליון זה הוא המשך גיליון בלק תשי"ח. עיין שם וצרפו לגיליוננו.

השוה את דברי ה' לבלעם, למסירת דבריו לשליחים:

פסוק כ'

"אִם לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים קוּם לֵךְ אִתָּם"

במדבר רבה כ' י':

מכאן אתה למד, שבדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו, שמתחילה נאמר לו (י"ב) "לא תלך איתם", כיון שהעיז פניו להלוך – הלך. שכן כתוב "ויחר אף ה' כי הולך הוא". אמר לו הקב"ה: "רשע, איני חפץ באבודן של רשעים! הואיל ואתה רוצה לילך לאבד מן העולם – קום לך!"

רש"י, פסוק ל"ה:

ד"ה לך עם האנשים: בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו.

פסוק כ"ב

"וַיִּחַר אַף אֱ-לֹהִים כִּי הוֹלֵךְ הוּא וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ ה' בַּדֶּרֶךְ לְשָׂטָן לוֹ וְהוּא רֹכֵב עַל אֲתֹנוֹ וּשְׁנֵי נְעָרָיו עִמּוֹ"

רמב"ן:

ד"ה ויחר אף אלוקים כי הולך הוא: ...והנכון בעיני בענין הזה, כי מתחילה מנעו ה' שלא יקלל את העם, כי ברוך הוא, ולמה ילך עמהם אחרי שלא יקללם?! והם לא יחפצו בו לדבר אחר, על כן "לא תלך עמהם" שלא תאור את העם, כי ברוך הוא. ובידוע, כי בלעם הודיעם את דברי האלוקים. ובלק שלח אליו פעם שנית, כי לא האמין והוסיף לו כבוד בשרים רבים ונכבדים מן הראשונים ונדר להרבות שכרו וכבודו. ובלעם ענה אותם, שאין הדבר תלוי בממון ולא ברצונו, רק הכל בידי השם, וישאל ממנו עוד מה יצוה אותו, ועשה זה כהוגן, כי מה יודע הוא בדעת עליון, ועצת ה' לעולם טובה והוא יורה חטאים בדרך ויודיענו מה יענה מלאכי גוי (המליצה שאולה מישעיה י"ד ל"ב), או יגיד להם מה יקרה להם בעתיד.
והנה השם אמר לו: כבר הודעתיך כי העם ברוך הוא, ולא תוכל לקללם, ועתה חזרו (השליחים) לפניך. וטעם "אם לקרא לך" בלבד באו, כלומר: שיתרצו בלכתך עמהם על מנת שלא תקלל את העם כאשר הודעתיך מתחילה, "קום לך אתם, ואך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה", שאפילו אם אצוה אותך שתברכם, לא תירא מבלק. וזה טעם "אם לקרא לך".
וכן היה החפץ לשם הנכבד מתחילה שילך עמהם אחרי הודיעו אותם שלא יקללם, ושיתנהג בעניינם כאשר יצוה, כי הרצון לפניו יתברך, שיברך את ישראל מפי נביא לגויים.
והנה היה על בלעם להגיד כן לשרי בלק ולומר: "הנה הרשה השם אותי להיות קרוא לכם בלבד, אבל על מנת שלא לקלל את העם ועל מנת שאם יצוה אותי לברך, שאברכם".
ואם לא יתרצו בכך – יהיו מניחים אותו, כי בפעם השנית הזאת אמר בלק "ולכה נא קבה לי את העם הזה" (פסוק י"ז), לא יחפץ בו להודיעו עתידות, ולא לדבר אחר זולתי לקוב את העם.
והנה בלעם מרוב חפצו ללכת, לא הודיעם זה ולא אמר להם כלום, "ויקם בלעם ויחבוש את חמורו וילך עם שרי מואב", כרוצה להשלים חפצם, על כן חרה אף ה' כי הולך הוא, שאילו הודיעם, לא היה הולך. ועוד שהיה בזה חילול ה' כי בלכתו עמהם סתם והוא ברשות ה', חשבו, שנתן לו רשות לקלל להם את העם, והנה חזר בו ממה שאמר תחילה, "לא תאור את העם כי ברוך הוא" (פסוק י"ב), כפי מה שהגיד להם, כאשר יראו עוד שלא יקללם, יאמרו, כי אחרי כן נמלך עוד או יהתל בהם, כהתל באנוש, חלילה לה' מעשות הדבר הזה, כי נצח ישראל לא ינחם.

פסוק כ"ב

"וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ ה' בַּדֶּרֶךְ לְשָׂטָן לוֹ"

במדבר רבה כ' י':

מלאך של רחמים היה ונעשה לו לשטן.

רש"י:

מלאך של רחמים היה, והיה רוצה למנעו מלחטוא, שלא יחטא ויאבד.

פסוק כ"ג

"וַתֵּט הָאָתוֹן מִן הַדֶּרֶךְ וַתֵּלֶךְ בַּשָּׂדֶה וַיַּךְ בִּלְעָם אֶת הָאָתוֹן לְהַטֹּתָהּ הַדָּרֶךְ"

במדבר רבה כ' י"ד:

הרשע הזה הולך לקלל אומה שלמה שלא חטאה לו ומכה אתונו שלא תלך בשדה.

מדרש זה נתפרש פירושים שונים.

השוה:

מתנות כהונה:

שלא תלך בשדה וכתיב, "ויך את האתון במקל" – והיה לו להכריחה ברוח פיו!

ידי משה:

הוא הולך לקלל אומה שלמה ואין לך עוון גדול מזה, וכאן עושה עצמו צדיק ומכה אתונו, בשביל שרוצה שלא להפסיד תבואת חברו.

פסוק כ"ח

"וַיִּפְתַּח ה' אֶת פִּי הָאָתוֹן"

במדבר רבה כ' י"ד:

להודיעו שהפה והלשון ברשותו, שאם ביקש לקלל - פיו ברשותו.