גליונות נחמה סנונית - לעוף רחוק יותר מן הדמיון גיליונות נחמה - לדף הראשי
על האתר מפת האתר קבוצת דיון
גיליון

א.

מחלוקת קרח ועדתו

ב.

שאלות ודיוקים ברש"י

פרשת קרח
שנת תשי"ג

מחלוקת קרח ועדתו

במדבר פרק טז

א.  מחלוקת קרח ועדתו

אבות פרק ה' משנה י"ז:

כל מחלוקת שהיא לשם שמים, סופה להתקיים. ושאינה לשם שמים, אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמים זו מחלוקת קרח ועדתו.

ועל זה אומר המלבי"ם, בפירושו לפרשתנו:

ד"ה ויקח קרח: חז"ל לימדונו שמחלוקת שהיא לשם שמים כל כת משני צדדי החולקים מתאחדת בעצמה, כי כולם מתכוונים לתכלית אחת לשם שמים. אולם מחלוקת שאינה לשם שמים רק מפני אהבת הכבוד ואהבת עצמו, אז יש מחלוקת וניגוד גם בין האנשים שהתאחדו לעמוד בצד אחד, כי כל אחד מן היחידים מכוון תועלת עצמו ומתנגד לכוונת חברו, שהוא גם כן מכוון תועלת עצמו, כעניין שהיה מחלוקת קרח ועדתו, כי כל אחד מהעדה הרעה הזאת התכוון כוונה אחרת מתנגדת לזולתו; שהנה קרח רצה בכהונה גדולה, שלדעתו אחר שעמרם שהוא הבכור לקהת נטל חלקו במה שמשה (בן עמרם) היה מלך, ראוי שהכהונה הגדולה תנתן לבן יצהר (קרח) שהוא בן השני לקהת. אמנם מחלוקת דתן ואבירם ואון בן פלת היה עניין אחר, שהם התלוננו על שניטלה הבכורה מראובן, שלפי מה שהיה ראובן הבכור ראוי שתצא ממנו המלוכה והכהונה כמו שאמר יעקב (בראשית מ"ט) "ראובן בכורי אתה כחי וראשית אוני – יתר שאת ויתר עז" – ש"שאת" הוא הכהונה ו"עוז" המלוכה והקדימה בדגלים – ליהודה וגם על הבכורה שניתנה ליוסף (דברי הימים א' ה' פסוקים א'-ב')... והמאתים וחמשים איש טענו שהם "נשיאי עדה, קריאי מועד, אנשי שם" ורצו שהכהונה תנתן לנשיאי העדה הראויים לזה כפי מעלתם לא שתנתן לשבט אחד כולו שיהיה בירושה מבלי הבט על מעלת הכהנים ושלמותם. וגם יש לומר – כמו שאמר ראב"ע שהיו המאתים וחמשים איש בכורות וטענו שהכהונה מגיעה להם.

והשווה:

ראב"ע, פסוק א':

ד"ה ויקח קרח: זה הדבר היה במדבר סיני כאשר נתחלפו הבכורים ונבדלו הלויים כי חשבו ישראל שמשה אדוננו עשה מדעתו לתת גדולה לאחיו גם לבני קהת שהם קרובים אליו ולכל בני לוי שהם ממשפחתו והלויים קשרו עליו בעבור היותם נתונים לאהרן ולבניו. וקשר דתן ואבירם בעבור שהסיר הבכורה מראובן אביהם ונתנה ליוסף, אולי חשדוהו בעבור יהושע משרתו. גם קרח בכור היה כי כן כתוב: "ודגל ראובן חונה בנגב" וקרח בנגב המשכן כי הוא מבני קהת ואלה נשיאי העדה היו בכורים הם היו מקריבים את העולות על כן לקחו מחתות. והראיה על זה הפירוש מופת המטה שראו כל ישראל כי ה' בחר שבט לוי תחת הבכורים על כן כתוב: "ותכל תלונתם" כי התלונה על זה הייתה. גם אמר משה "כי לא מלבי" בעבור שחשדוהו כי מלבו עשה, ועוד, לא ה' שלחני בשליחות הזה. כי כבר האמינו בו כל ישראל. ועוד ראיה גמורה: "כי כל העדה כולם קדושים" וזה רמז לבכורים שהם קדושים כי כן כתוב "קדש לי בכור" והם היו הכהנים הניגשים אל ה' והם עיקר כל העדה.

1.

אם הייתה – כפי דברי המלבי"ם – טענת החולקים בכך שתבעו בני ראובן את זכות הבכורה לשבטם והבכורות של כל ישראל את זכותם על עבודת ה' בכולה – מה ראו כל אלה להתקומם עתה – אחרי מעשה המרגלים דווקא, והלא בכורת ראובן נתנה ליוסף כבר בימי יעקב אבינו וכן הוחלפו הבכורות בלויים כבר אחרי מעשה העגל – ולמה לא קמו כל אלה כבר אז על משה לתבוע עלבונם?

נסה לענות לשאלה זו לפי הבנתך, ואם לא תמצא תשובה, העזר בדברי הרמב"ן לפסוק א' (להלן):

רמב"ן:

(אחרי הביאו דברי הראב"ע) וזה מדעתו של רבי אברהם שהוא אומר במקומות רבים אין מוקדם ומאוחר בתורה לרצונו.
וכבר כתבתי (לעיל ט' א') כי על דעתי כל התורה כסדר זולתי במקום אשר יפרש הכתוב ההקדמה והאיחור, וגם שם לצורך ענין ולטעם נכון, אבל היה הדבר הזה במדבר פארן בקדש ברנע אחר מעשה המרגלים.
והנכון בדרש, שכעס קרח על נשיאות אלצפן כמאמר רבותינו (תנחומא קרח א'), וקינא גם באהרן כמו שנאמר ובקשתם גם כהונה (פסוק י'). ונמשכו דתן ואבירם עמו, ולא על הבכורה, כי יעקב אביהם הוא אשר נטלה מראובן ונתנה ליוסף, אבל גם הם אמרו טענתם, להמיתנו במדבר (פסוק י"ג), ולא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאתנו (פסוק י"ד).
והנה ישראל בהיותם במדבר סיני לא אירע להם שום רעה, כי גם בדבר העגל שהיה החטא גדול ומפורסם היו המתים מועטים, ונצלו בתפלתו של משה שהתנפל עליהם ארבעים יום וארבעים לילה. והנה היו אוהבים אותו כנפשם ושומעים אליו, ואילו היה אדם מורד על משה בזמן ההוא היה העם סוקלים אותו, ולכן סבל קרח גדולת אהרן וסבלו הבכורים מעלת הלוים וכל מעשיו של משה. אבל בבואם אל מדבר פארן ונשרפו באש תבערה ומתו בקברות התאווה רבים, וכאשר חטאו במרגלים לא התפלל משה עליהם ולא בטלה הגזרה מהם, ומתו נשיאי כל השבטים במגפה לפני ה', ונגזר על כל העם שיתמו במדבר ושם ימותו, אז היתה נפש כל העם מרה והיו אומרים בלבם כי יבואו להם בדברי משה תקלות, ואז מצא קרח מקום לחלוק על מעשיו וחשב כי ישמעו אליו העם. וזה טעם 'להמיתנו במדבר', אמרו, הנה הבאת אותנו אל המקום הזה ולא קיימת בנו מה שנדרת לתת לנו ארץ זבת חלב ודבש כי לא נתת לנו נחלה כלל, אבל נמות במדבר ונהיה כלים שם, כי גם זרענו לא יצאו מן המדבר לעולם, ויבטל מן הבנים מה שנדרת להם כאשר נתבטל מן האבות. וזה טעם תלונתם הנה במקום הזה אחר גזרת המרגלים מיד.
והקרוב, כי היו אלה הנקהלים כולם בכורות כי על כן חרה להם על הכהונה, ולכך אמר להם משה שיקחו מחתות כמנהגם הראשון ויתגלה הדבר אם יבחר השם בהם או בכהנים.

2.

הסבר היכן מצא המלבי"ם רמז בלשון מאמר חז"ל שבאבות לדעתו, שמחלוקת שאינה לשם שמים "יש מחלוקת וניגוד גם בין האנשים שהתאחדו לעמוד בצד אחד"?

שאלה קשה שאלה קשה שאלה קשה ביותר שאלה קשה ביותר