מחלוקת קרח ועדתו
במדבר פרק טז
א. | מחלוקת קרח ועדתו |
אבות פרק ה' משנה י"ז:
כל מחלוקת שהיא לשם שמים, סופה להתקיים. ושאינה לשם שמים, אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמים זו מחלוקת קרח ועדתו.
ועל זה אומר המלבי"ם, בפירושו לפרשתנו:
ד"ה ויקח קרח: חז"ל לימדונו שמחלוקת שהיא לשם שמים כל כת משני צדדי החולקים מתאחדת בעצמה, כי כולם מתכוונים לתכלית אחת לשם שמים. אולם מחלוקת שאינה לשם שמים רק מפני אהבת הכבוד ואהבת עצמו, אז יש מחלוקת וניגוד גם בין האנשים שהתאחדו לעמוד בצד אחד, כי כל אחד מן היחידים מכוון תועלת עצמו ומתנגד לכוונת חברו, שהוא גם כן מכוון תועלת עצמו, כעניין שהיה מחלוקת קרח ועדתו, כי כל אחד מהעדה הרעה הזאת התכוון כוונה אחרת מתנגדת לזולתו; שהנה קרח רצה בכהונה גדולה, שלדעתו אחר שעמרם שהוא הבכור לקהת נטל חלקו במה שמשה (בן עמרם) היה מלך, ראוי שהכהונה הגדולה תנתן לבן יצהר (קרח) שהוא בן השני לקהת. אמנם מחלוקת דתן ואבירם ואון בן פלת היה עניין אחר, שהם התלוננו על שניטלה הבכורה מראובן, שלפי מה שהיה ראובן הבכור ראוי שתצא ממנו המלוכה והכהונה כמו שאמר יעקב (בראשית מ"ט) "ראובן בכורי אתה כחי וראשית אוני – יתר שאת ויתר עז" – ש"שאת" הוא הכהונה ו"עוז" המלוכה והקדימה בדגלים – ליהודה וגם על הבכורה שניתנה ליוסף (דברי הימים א' ה' פסוקים א'-ב')... והמאתים וחמשים איש טענו שהם "נשיאי עדה, קריאי מועד, אנשי שם" ורצו שהכהונה תנתן לנשיאי העדה הראויים לזה כפי מעלתם לא שתנתן לשבט אחד כולו שיהיה בירושה מבלי הבט על מעלת הכהנים ושלמותם. וגם יש לומר – כמו שאמר ראב"ע שהיו המאתים וחמשים איש בכורות וטענו שהכהונה מגיעה להם.
והשווה:
ד"ה ויקח קרח: זה הדבר היה במדבר סיני כאשר נתחלפו הבכורים ונבדלו הלויים כי חשבו ישראל שמשה אדוננו עשה מדעתו לתת גדולה לאחיו גם לבני קהת שהם קרובים אליו ולכל בני לוי שהם ממשפחתו והלויים קשרו עליו בעבור היותם נתונים לאהרן ולבניו. וקשר דתן ואבירם בעבור שהסיר הבכורה מראובן אביהם ונתנה ליוסף, אולי חשדוהו בעבור יהושע משרתו. גם קרח בכור היה כי כן כתוב: "ודגל ראובן חונה בנגב" וקרח בנגב המשכן כי הוא מבני קהת ואלה נשיאי העדה היו בכורים הם היו מקריבים את העולות על כן לקחו מחתות. והראיה על זה הפירוש מופת המטה שראו כל ישראל כי ה' בחר שבט לוי תחת הבכורים על כן כתוב: "ותכל תלונתם" כי התלונה על זה הייתה. גם אמר משה "כי לא מלבי" בעבור שחשדוהו כי מלבו עשה, ועוד, לא ה' שלחני בשליחות הזה. כי כבר האמינו בו כל ישראל. ועוד ראיה גמורה: "כי כל העדה כולם קדושים" וזה רמז לבכורים שהם קדושים כי כן כתוב "קדש לי בכור" והם היו הכהנים הניגשים אל ה' והם עיקר כל העדה.
1. |
אם הייתה – כפי דברי המלבי"ם – טענת החולקים בכך שתבעו בני ראובן את זכות הבכורה לשבטם והבכורות של כל ישראל את זכותם על עבודת ה' בכולה – מה ראו כל אלה להתקומם עתה – אחרי מעשה המרגלים דווקא, והלא בכורת ראובן נתנה ליוסף כבר בימי יעקב אבינו וכן הוחלפו הבכורות בלויים כבר אחרי מעשה העגל – ולמה לא קמו כל אלה כבר אז על משה לתבוע עלבונם? נסה לענות לשאלה זו לפי הבנתך, ואם לא תמצא תשובה, העזר בדברי הרמב"ן לפסוק א' (להלן): (אחרי הביאו דברי הראב"ע) וזה מדעתו של רבי אברהם שהוא אומר במקומות רבים אין מוקדם ומאוחר בתורה לרצונו. |
2. |
הסבר היכן מצא המלבי"ם רמז בלשון מאמר חז"ל שבאבות לדעתו, שמחלוקת שאינה לשם שמים "יש מחלוקת וניגוד גם בין האנשים שהתאחדו לעמוד בצד אחד"? |