פרשת ציצית

עיין גם גיליון שלח תש"ה, שעסק בפרשה זו ובפירוש פסוקיה.

במדבר רבה שלח י"ז:

"ועשו להם ציצית": הדא הוא דכתיב (תהלים צ"ז) "אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה" – זרע הקב"ה את התורה ואת המצוות להנחילם לישראל לחיי העולם הבא, ולא הניח דבר בעולם שלא נתן בו מצווה לישראל:
יצא לחרוש – (כ"ב י') "לא תחרוש בשור ובחמור יחדו";
לזרוע – (כ"ב ט') "לא תזרע כרמך כלאים";
לקצור - (כ"ד י"ט) "כי תקצור קצירך בשדה ושכחת עומר בשדה, לא תשוב לקחתו...";
לש – (במדבר ט"ו כ') "ראשית עריסותיכם חלה";
נקרא קן צפור לפניו – (דברים כ"ב ז') "שלח תשלח את האם";
נטע – (ויקרא י"ט) "וערלתם ערלתו את פריו";
קבר מת – (דברים י"ד) "לא תתגודדו";
בנה בית – (דברים כ"ב ח') "ועשית מעקה לגגך", (דברים ו') "וכתבתם על מזוזות ביתך";
נתכסה בטלית – (במדבר ט"ו) "ועשו להם ציצית"...
משל לאחד מושלך לתוך המים (= טובע בים), הושיט לו הקברניט את החבל, אמר לו: תפוש חבל זה בידך ואל תניחהו, שאם תניחהו אין לך חיים! אף כך אמר הקב"ה לישראל: כל זמן שאתם מדובקים במצוות – (דברים ד') "ואתם הדבקים בה' אלוהיכם חיים כלכם היום"; וכן הוא אומר (משלי ד'): "החזק במוסר, אל תרף, נצרה, כי היא חייך".

פסוק ל"ט

"וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת"

הרכסים לבקעה:

והיה לכם פתיל התכלת גם הוא לציצית, ולא על כולו נאמר. אבל "וראיתם אותו" – על כולו נאמר.

פסוק ל"ט

"וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְו‍ֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם...
לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְו‍ֹתָי"