אברבנאל:
...וכבר פירשתי בסדר כי תשא, שלא היתה המצוה ההיא ממחצית השקל שיתנו בעת המנין מצוה לדורות שיעשו כן תמיד, אלא עצה נכונה שכאשר ירצה למנות את העם מדעתו ורצונו שיעשה כן, ויועילו בזה שיתנו כל העם כסף הבקע לגלגולת למלאכת המשכן לצורך האדנים... אם כן היה המנין ההוא מפני צורך הבקע ולא הבקע להכרח המנין, אם היה ה' יתברך מצוה למנות, כי "שומר מצוה לא ידע דבר רע" (קהלת ח'). לכן עתה שהיה המנין הכרחי בעם, ציוה יתברך שיעשה אותו מבלי בקע מפחד המגפה, כי שלוחי מצוה אינם ניזוקים, והמצַוה יתברך במצְוה ההיא ישמרם (תהלים צ"א) "מדבר הוות".
| 1. |
מה ראה אברבנאל להזכיר כאן את פירושו לשמות ל' י"א-י"ב, ואיזו סתירה (אמיתית או מדומה) רצה לישב בזה? |
| 2. |
נגד איזו דעה מוטעית נלחם האברבנאל בסוף דבריו בהביאו את הפסוק מקהלת ח' ובהשתמשו במליצה השאולה מתהלים צ"א? |
| 3. |
למי ממפרשינו הוא מתנגד כאן בהסברו לאופן ביצוע המפקד הזה? |
פסוק ב'
"שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל..."
פסוק ג'
"מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל תִּפְקְדוּ אֹתָם..."
רש"י, פרק א' פסוק א':
ד"ה: וידבר במדבר סיני באחד לחדש: מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה: כשיצאו ממצרים מנאן, וכשנפלו בעגל מנאן לידע מנין הנותרים, כשבא להשרות שכינתו עליהן מנאן, באחד בניסן הוקם המשכן, ובאחד באייר מנאם.
שד"ל:
אחר שהוקם המשכן ובאו לנסוע ולכבוש הארץ וה' בראשם במשכנו אשר עמהם, רצו שיתחלקו לדגלים ולצבאות, שידע איש איש את מקומו, ויהיה המחנה מסודר כהוגן, שלא יהיו נראין כעבדים הבורחים, אלא כעם ערוך מלחמה, ולפיכך נמנו גם כן להשלמת הסדר. וצדקו דברי חז"ל: "כשבא להשרות שכינתו ביניהם – מנאם".
|
מה בין רש"י לשד"ל בטעם המפקד הזה? |
פסוק י"ח
"וְאֵת כָּל הָעֵדָה הִקְהִילוּ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי וַיִּתְיַלְדוּ עַל מִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם"
ילקוט שמעוני, תרפ"ד:
בשעה שקיבלו ישראל את התורה נתקנאו אומות העולם בהם, מה ראו להתקרב יותר מן האומות. סתם הקב"ה פיהם ואמר להם: "הביאו לי ספר יוחסין שלכם, שנאמר (תהלים צ"ו) "הבו לה' משפחות עמים", כשם שבני מביאין שנאמר: "ויתילדו על משפחותם לבית אבותם". לכן מנאם בראש הספר הזה אחר המצוות, שנאמר (ויקרא כ"ז ל"ד) "אלה המצוות אשר צוה ה' את משה אל בני ישראל בהר סיני". ואחר כך (במדבר א' א') "וידבר ה' אל משה במדבר סיני... שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחותם". שלא זכו ליטול את התורה אלא בשביל היוחסין שלהם.
במדבר רבה ב':
אף בלעם הביט בהם ויצאה עינו כנגדם שלא היה יכול ליגע בהם שנאמר (במדבר כ"ד) "וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו", אלו הם הדגלים. התחיל אומר: מי יכול ליגע בבני אדם אלו, מכירין את אבותיהם ואת משפחותיהם שנאמר "שוכן לשבטיו". מכאן למדנו שהיו הדגלים גדולה לישראל.
| 1. |
במה רואה המדרש את חשיבותו של מפקד זה (ושל הדגלים)? המסכים הוא עם אחד משני הטעמים המובאים בשאלה ב', או יש כאן דרך שלישית? |
| 2. |
כיצד מפרש המדרש סמיכותה של פרשתנו לסוף ספר ויקרא? |