פרשת תצוה
שנת תשי"ג
קרבן התמיד
שמות פרק כט, פסוקים לח - מו
השווה:
פרק כ"ה פסוק ח'
"וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם"
פרק כ"ט פסוק מ"ה
"וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיִיתִי לָהֶם לֵא-לֹהִים"
ויקרא כ"ו י"א-י"ב
"וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם. וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵא-לֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם"
| 1. |
הסבר למה חוזר רעיון זה דווקא בשלושת מקומות אלה – מה מקומם בתוך התורה כולה? |
| 2. |
החוקר בנו יעקב, בספרו Der Pentateuch 1905. Siete 156
שני המשפטים "ועשו לי מקדש" ו"ושכנתי בתוכם" אינם עומדים ביחס של סיבה ומסובב בלתי אמצעי ומידי, אלא מתייחסים זה לזה כצעד הכנה ראשון וכתוצאה אחרונה, כתכלית סופית.
| א. |
נגד איזו דעה מוטעית הוא פונה? |
| ב. |
הוכח את צדקת דבריו מתוך החזרה המשולשת שלמעלה. | |
פסוק מ"ב
"אֲשֶׁר אִוָּעֵד לָכֶם שָׁמָּה לְדַבֵּר אֵלֶיךָ שָׁם"
רש"ר הירש, (תרגום מגרמנית):
לא אישיותו של משה רבנו כי אם מסירות הנפש של כל העם מביאה לידי קרבת אלוקים, וכמו כן אל העם כולו ידבר בדברו אל משה.
|
היכן מצא בפסוקנו רמז לרעיונו זה? |
פסוק מ"ה
"וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיִיתִי לָהֶם לֵא-לֹהִים"
פסוק מ"ו
"וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיהֶם"
|
הסבר, מה יוסיף פסוק מ"ו על הנאמר כבר בפסוק מ"ה?
הוספה זו היא על פי דברי העמק דבר:
זו מעלה גדולה יתירה שהובטחה להם בפסוק מ"ו על מה שהובטח להם בפסוק מ"ה.
העזר בתשובתך בשמות ו', ו'-ז':
"...וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם...
וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם"
העזר גם בפרקי אבות ג' י"ד:
חביבין ישראל שנקראו בנים למקום, חיבה יתרה נודעת להם שנקראו בנים למקום. |
פסוק מ"ה
"וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"
ספורנו:
ד"ה ושכנתי: לקבל עבודתם ברצון ולשמוע תפילתם.
ד"ה והייתי להם לאלהים: מנהיג עניינם בלתי אמצעי, ומאותות השמים לא יחתו, להיותם נכבדים לפני יותר מן השמים שהנהגתם על ידי מניעיהם ומזה יתחייב נצחיותם.
