מצוות שבין האדם לחברו

הערה: לפסוקים אלה עיין גם כי תצא תש"ד, בייחוד בשאלה האחרונה!

וצרפהו לגיליוננו.

"וְאִם אִישׁ עָנִי הוּא לֹא תִשְׁכַּב בַּעֲבֹטוֹ"

רש"י:

לא תשכב ועבוטו אצלך.

פסוק י"ג

"הָשֵׁב תָּשִׁיב לוֹ אֶת הַעֲבוֹט כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ וְשָׁכַב בְּשַׂלְמָתוֹ..."

ראב"ע, שמות כ"ב כ"ה:

ד"ה אם חבל תחבל: ...אמר הגאון: מה טעם לקחת החבול ביום וישיבנה בלילה? והוא השיב: בעבור שירא, שלא ילוה מאחר ויתנהו לו חבול תחתיו.

רמב"ם, הלכות מלוה ולוה ג' הלכה ל"ה:

אם כן שהוא מחזיר לו המשכון בעת שהוא צריך לו ולוקח אותו בעת שאינו צריך לו – מה יועיל המשכון? כדי שלא ישמש החוב בשביעית, ולא יעשה מטלטלין אצל בניו – אלא ייפרע מן המשכון אחר מות הלווה.

פסוק י"ג

"וּלְךָ תִּהְיֶה צְדָקָה לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֶיךָ"

ראב"ע:

פירוש שתשקול חברך במאזני צדק עמך, שישכב בעבוטו.
ועל דעת המעתיקים, כי יש הפרש במקומות בין "צדק" ל"צדקה".

פסוק י"ד

"לֹא תַעֲשֹׁק שָׂכִיר עָנִי וְאֶבְיוֹן"

בבא מציעא קי"א:

איזהו "עושק" ואיזהו "גזל"? אמר ר' חסדא: "לך ושוב", "לך ושוב" – זהו עושק. (ועיין משלי ג' כ"ח!!) "יש לך בידי ואיני נותן לך" – זהו הגזל!

פסוק י"ד

"לֹא תַעֲשֹׁק שָׂכִיר עָנִי וְאֶבְיוֹן"

רמב"ן:

ידבר הכתוב בהווה, שהעניים והאביונים והגרים משכירים עצמם, וכן (שמות כ"ב): "אם כסף תלוה את עמי את העני עמך", וכן (בפרקנו י"ט) "לגר ליתום ולאלמנה יהיה", שהם העניים ברוב, וכן בהרבה מקומות ידבר בהווה כמו (כ"ה ד') "לא תחסם שור בדישו", "לא תחרוש בשור וחמור יחדיו",...

פסוק י"ד

"... אוֹ מִגֵּרְךָ אֲשֶׁר בְּאַרְצְךָ בִּשְׁעָרֶיךָ"

רש"י:

ד"ה מגרך: זה גר צדק. ד"ה בשעריך: זה גר תושב האוכל נבלות.

ד"ה אשר בארצך: לרבות שכר בהמות וכלים.

אברבנאל:

אף על פי שיהיה בעריך בשעריך, אל תאמר: בכל עת אתנהו אליו, כי קרוב אלי הוא – לא תעשה כך, אבל ביומו תתן.

פסוק ט"ו

"כִּי עָנִי הוּא וְאֵלָיו הוּא נֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ..."

 השווה לפסוקנו שמות כ"ב כ"ו

"כִּי הִוא כְסוּתֹה לְבַדָּהּ הִוא שִׂמְלָתוֹ לְעֹרוֹ בַּמֶּה יִשְׁכָּב וְהָיָה כִּי יִצְעַק אֵלַי וְשָׁמַעְתִּי כִּי חַנּוּן אָנִי"