רבקה

השווה:

פסוק י"ג

"הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם"

פסוק ל'

"וַיָּבֹא אֶל הָאִישׁ וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַגְּמַלִּים עַל הָעָיִן"

השווה:

דברי רבקה לעבד אברהם:

פסוק כ"ד

"וַתֹּאמֶר אֵלָיו בַּת בְּתוּאֵל אָנֹכִי בֶּן מִלְכָּה אֲשֶׁר יָלְדָה לְנָחוֹר"

לדברי העבד בבית בתואל:

פסוק מ"ז

"וַתֹּאמֶר בַּת בְּתוּאֵל בֶּן נָחוֹר אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ מִלְכָּה"

יישב קושייתו!

מניין שהוא שאל לאנשים?

מניין שתשובתה היתה כתשובת צדקת?

הפרשן נותן חיזוק מלשון הכתוב לפירושו הראשון. מהו?

הפרשן מביא סמך ממקום אחר במקרא לפירושו השני. מהו?

על פי איזו תופעה לשונית החליט הרמב"ן כי חסר כאן הנסמך?

ר' שלמה דובנא משווה את פסוקנו לתהלים מ"ה ז'.

במה דומים שני הפסוקים?

מה בין הרמב"ן לבין תרגום אונקלוס בתפישה התחבירית של פסוקנו?

נוסף על הקושי התחבירי מיישב הרמב"ן בדבריו עוד שאלה. מהי?

כמה מפרשים מתנגדים לדברי הרמב"ן ביישוב הקושיה הזו (החל מן "וזה טעם"...) ומיישבים אותה באופן אחר. כיצד?

פסוק ה'

לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרַי"

- למייתי;

פסוק ל"ט

"אֻלַי לֹא תֵלֵךְ הָאִשָּׁה"

- אם לא תיתי אתתא;

פסוק ל"ח

"אִם לֹא אֶל בֵּית אָבִי תֵּלֵךְ"

- תיזל;

פסוק נ"ה

"תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָ... אַחַר תֵּלֵךְ"

- בתר כן תיזל;

פסוק ס"ה

"מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה"

- דמהלך בחקלא.

הסבר את סיבת התרגומים השונים ל"הלך".

פסוק י"ט

"וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתֹּת"

ושיציאת לאשקיותה ואמרת אף לגמליך אמלי עד די ספקון למשתה.

והשווה:

בראשית כ"א

"וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת" 

- ושלימו מיא;

בראשית מ"ז

"וַיִּתֹּם הַכֶּסֶף" 

- שלים כספא;

שמות ל"ט

"וַתֵּכֶל כָּל עֲבֹדַת מִשְׁכַּן"

– ושלימת כל עבידת משכנא;

בראשית מ"ג ב'

"וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ לֶאֱכֹל"

- והוה כד שציאו למיכל ית עבורא.

הסבר את סיבת שלושת התרגומים השונים לפעל "כלה" (בייחוד שני הפעלים הארמיים לאותו פועל בפסוק האחד!)