הקדמה למכות
שמות פרק ז, פסוקים ח - כה
זה הוא המשכו של גיליון וארא תשי"ב, עיין בו וצרפו לגיליוננו.
| א. | בין "אות" ל"מופת" |
"כִּי יְדַבֵּר אֲלֵכֶם פַּרְעֹה לֵאמֹר תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת"
ד"ה ונתן אליך אות או מופת: ענין "אות", סימן על דבר שיהיה אחרי כן בדמיונו, כענין שנאמר איש על דגלו באותות (במדבר ב' ב'), כי כשיבוא הנביא ויאמר דבר פלוני עתיד להיות לדמיון שיהיה כך יקרא אות, כענין שנאמר (ישעיה ז' י"ד) לכן יתן אדני הוא לכם אות, שהאל עמנו, משם בן אשת הנביא. והמילה נגזרת מן "אתה". והמופת יאמר על דבר מחודש שיעשה לפנינו בשינוי טבעו של עולם, כענין שנאמר לדרוש המופת אשר היה בארץ (דברי הימים ל"ב ל"א), ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש (יואל ג' ג'). והיא מילה מקוצרת מן "מופלאת", כמו שרית ישראל (דברי הימים י"ב ל"ח). וישאילהו הלשון לדבר שהוא חוץ מן המנהג, כמו שנאמר (יחזקאל כ"ד כ"ד) והיה יחזקאל לכם למופת, ואמר (יחזקאל כ"ד כ"ז) ותדבר ולא תאלם עוד והיית להם למופת, כי מעשיו פלא בעיני הרואים, כדרך ותרד פלאים (איכה א' ט'). וכן אתיא ותמהיא וגו' אתוהי כמה רברבין ותמהוהי כמה תקיפין (דניאל ג' ל"ב-ל"ג), האותות והמופתים, כי הפלא והתימה ענין אחד.
והיו ביציאת מצרים אותות, והם הדברים שיאמר להם מתחילה למחר יהיה האות הזה (שמות ח' י"ט), והיו שם מופתים שיעשו בחידוש בלי שיקדימו להודיע בו, וכן מה אות כי אעלה בית ה' (ישעיה ל"ח כ"ב) שיקדים להודיעו, ואמר באות ההוא בעצמו לדרוש המופת אשר היה בארץ, לדעת החידוש ההוא איך נתחדש אצלם. וכן המטה אשר נהפך לנחש קראו אות כאשר הודיע בו לבני ישראל (שמות ד' י"ז), וקראו מופת כאשר עשאו לפני פרעה לחידוש (שמות ד' כ"א). וכן כאשר הלך עבדי ישעיהו ערום ויחף שלש שנים אות ומופת על מצרים ועל כוש (ישעיה כ' ג'), כי היה בדבר אות מגיד על מה שיאתה, ופלא במנהג שילך הנביא ככה.
ספורנו, שמות ז' ט':
ד"ה תנו לכם מופת: המופת הוא להורות על גודל המשלח ושראוי לשמוע בקולו, אמנם האות הוא עדות לשליח. לפיכך עשה אותות לעיני עם ישראל שלא היה ספק אצלם על גודל המשלח ויכולתו, אבל היה על השליח - אם הוא שליח אמת. אבל פרעה שהיה מסופק על המשלח או מכחישו, באמרו לא ידעתי את ה', שאל מופת לאמת גודל המשלח באופן שיורה שראוי לשמוע בקולו. ואינו נמנע שיהיה דבר אחד בעצמו אות ומופת ביחס לאנשים מתחלפים.
באור:
אות ומופת משתתפים בצד מה במובן, אלא שהוראת "אות" יותר כוללת, שהדבר אשר על ידו יודע או יזכר עניין זולתו יקרא "אות", שכן המאורות הגדולים היו לאותות הודעה (בראשית א' י"ד), והקשת אשר בענן אות הזכירה לזכור ברית עולם (בראשית ט'); והדבר אשר על ידו יתאמן ויתאמת עניין זולתו יקרא "מופת" (ואפשר שהוא מעניין פתה אף שאינו משרשו, כי על ידי המופת יתפתה הלב להאמין), והנה ההודעה יותר כוללת מן ההתאמתות, לכן כל מופת – אות, ולא כל אות – מופת.
| 1. |
מה בין "אות" ל"מופת" לפי דעת כל אחד מהנ"ל? |
2. |
פרש את דברי ספורנו "ואינו נמנע שיהיה דבר אחד בעצמו אות ומופת". |
| 3. |
התוכל להסביר בהתאם לפירושים הנ"ל למה נקראת הפיכת המטה לנחש לעיני ישראל – "אות" (ד' ח'-ט'; ד' ז') והפיכת המטה לתנין לעיני פרעה – "מופת" (ז' ט')? |
