פרשת שמות
שנת תשי"ג
"וישמע א-להים את נאקתם" וכו'
שמות פרק ב, פסוקים כג - כה
| 1. |
מהי חשיבותם של פסוקים כ"ג-כ"ה בתוך כל ספר שמות? |
| 2. |
הסבר כיצד מתוארת כאן – דרגה אחר דרגה – "תגובתו" של האלוקים לשוועתם של בני ישראל. |
| 3. |
שים לב לסגנון הפסוקים האלה:
"וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱ-לֹהִים מִן הָעֲבֹדָה וַיִּשְׁמַע אֱ-לֹהִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱ-לֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב וַיַּרְא אֱ-לֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּדַע אֱ-לֹהִים"
הסבר מה משמעותה של חזרה תכופה זו על שם האלוקים בפסוקים אלה.
והשווה במדבר ל"ב כ'-כ"ג ועיין גיליון מקץ תשי"א שאלה א2.
ליודעי גרמנית: קראו בקשר לפסוקינו קטע מתוך מאמרו של Franz Rosenzweig: Die Schrift u. Luther, עמוד 161, מודפס בתוך ספרו Kleinere Schriften
(עמוד 121 Buber-Rosenzweig: Die Schrift u. ihre Verdeustschung) |
| 4. |
"וַיִּשְׁמַע אֱ-לֹהִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱ-לֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב וַיַּרְא אֱ-לֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"
קאסוטו, בפירושו לספר שמות עמוד 17:
הפעלים זכר, ראה, שמע באו כבר כמה פעמים בסיפורי ספר בראשית לציין את יחסו האבהי של האלוקים לנבראיו הסובלים והכואבים... וכן חוזרים פעלים אופייניים אלה בנוגע לבני ישראל המשועבדים במצרים. גם בזה מעשי אבות סימן לבנים וזכות אבות עומדת לבנים.
לאילו פסוקים מתוך סיפורי האבות יכוון קאסוטו בדבריו אלה? |
פסוק כ"ג
"וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם
וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה"
רש"י:
נצטרע והיה שוחט תינוקות של ישראל ורוחץ בדמם.
והקשו מפרשי רש"י: ואמאי לא יפרשנו כמשמעו, שמת ממש, ולמה הוציאו ממשמעותו?
ותירצו הכתב והקבלה:
שמעתי בשם הגר"א (הגאון ר' אליהו מוילנא): לפי שהזכיר במתתו שם הכבוד "מלך מצרים". שאין זה מדרך המקראות, כבמדרש קהלת (ח' י"א): אמר ר' לוי: קרוב לנ"ב פעמים כתיב "והמלך דוד"; כיוון שנטה למות כתיב (מלכים א' ב') ויקרבו ימי דוד למות" – משום "ואין שלטון ביום המוות". כלומר: לא הוזכרה מלכות במיתה. וכאן אמר "וימת מלך מצרים"?! לכן לא היה זה מיתה ממשית אלא נצטרע.
ואולם מפרשי רש"י תירצו קושייה זו באופנים אחרים.
| 1. |
נסה למצוא טעם (או טעמים) להבאת המדרש הזה ברש"י. |
| 2. |
היכן מצינו בפרשתנו (שמות) שנית שמוציא רש"י לשון "מיתה" ממשמעותה ולא יפרשנה כמיתה ממש?
מה גרם לו במקום ההוא להוציאה ממשמעותה? |
| 3. |
רמב"ן:
ד"ה וימת מלך מצרים: נצטרע והיה שוחט תינוקות מישראל ורוחץ בדמם. לשון רש"י. והוא מדרש חכמים (בשמות רבה א' מ"א). ועל דרך הפשט, מנהג כל הנעבדים למלך בליעל רשע שיהיו מצפים ומחכים ליום מותו. וכאשר ראו שמת המלך האנחו מאד ממלוך אדם חנף מרשיע מן הראשון, כי אמרו אבדה תקותנו נגזרנו לנו, ויבחרו מות מחיים. וזה טעם 'נאקתם' כי נאקו נאקת חלל (עיין יחזקאל ל' כ"ד).
מה קשה לו בפסוקנו, וכיצד יישב הקושי? |