דברי משה

הערה: לחלקו הראשון של פרקנו עיין גיליונות קרח תשי"א, תשט"ו.

נתקשו המפרשים בהבנת דברי משה בעצת המחתות (ו'-ז') וכן בדברי הבריאה אשר יברא ה' (כ"ח-ל'), איך משה רבנו עבד ה' ונביאו יאמר דבר אשר לא ציוהו ה'?

ואלה קצת דעותיהם:

רמב"ן, פסוק ח':

ד"ה ויאמר משה אל קרח: אבל כולל דבריו עם בני לוי, כי דברי משה בחכמתו פיוס לו ולכל השבט שלא ימשוך אדם מהם אחריו.
והנה משה מעצמו חשב המחשבה הזאת – ובטח משה כי ה' (ישעיה מ"ד) "מקים דבר עבדו, ועצת מלאכיו ישלים".
ויש אומרים כי (ד') "וישמע משה ויפול על פניו" – לדרוש את ה' לדעת מה יעשה ואז נאמר לו (ה') "בוקר ויודע ה' את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו", ולא נזכר זה רק בסיפור משה לעם; וכבר הראיתיך במקומות רבים: פעם יאריך בדיבור ה' אל משה ויקצר בסיפור משה, ופעם יעשה בהיפך. ולפעמים לא יזכיר האחד כלל, כאשר בא במעשה בני גד ובני ראובן (במדבר ל"ב), שסיפר הכתוב המעשה במשה בעצמו, והוא נעשה על פי ה', כמו שאמרו (שני השבטים וחצי) (פרק ל"ב פסוק ל"א) "את אשר דיבר ה' לעבדיך כן נעשה".
וכתוב ביהושע (כ"ב ט') "אל ארץ הגלעד אל ארץ אחוזתם אשר נאחזו בה על פי ה' ביד משה". ואם נאמר שהיה כן מפני הסכמת ה' כעניין שאמר (במדבר ל"ד י"ג): "ויצו משה את בני ישראל לאמור: זאת הארץ אשר תתנחלו אותה בגורל אשר ציוה ה' לתת לתשעת המטות וחצי המטה", ויהיה זה מן הדברים שעשה משה מדעתו והסכים הקדוש ברוך הוא על ידו – אינו נכון שיעשה משה דבר בחלוקת הארץ אלא ברשות, כי הכל במצוות ה' יעשה. דכתיב (במדבר כ"ו כ"ד) "לאלה תחלק הארץ".
ודעתי בזה ובמה שאמר לאהרן (במדבר י"ז י"א) "קח את המחתה ושים קטורת" שהייתה עליו יד ה' בהם והוא הנקרא "רוח הקודש" כעניין בספרי דוד ושלמה שהיו ברוח הקודש, וכמו שאמר "רוח ה' דיבר בי ומילתו על לשוני" (שמואל ב' ע"ג), "כי משה רבנו בכל ביתו נאמן הוא" (במדבר י"ב)... ומפני שאינו מדרך נבואתו של משה, לא הוזכר בהן דבר ה'.

רמב"ם, מורה נבוכים ב' מ"ה:

.... תחילת מדרגת הנבואה שיילוה לאיש עזר אלוקי שיגיעהו ויזרזהו למעשה טוב גדול כהצלת קהל חשוב וקהל רעים, או הציל חשוב גדול או השפיע טוב על אנשים רבים, וימצא מעצמו לזה מניע ומבין לעשות, וזאת תיקרא "רוח ה'". והאיש אשר יילווה אליו זה העניין יאמר עליו "שצלחה עליו רוח ה'" או "לבשה אותו רוח ה'" או "נחה עליו רוח ה'" או "היה עמו ה'" וכיוצא באלה השמות. וזאת היא מדרגת שופטי ישראל כולם, אשר נאמר בהם על הכלל "וכי הקים ה' להם שופטים", "והיה ה' עם השופט והושיעו". וזו גם כן מדרגת יועצי ישראל החשובים כולם, והתבאר זה בקצת השופטים והמלכים... ונאמר "ותצלח רוח אלוקים על שאול בשמעו את הדברים" וכן נאמר בעמשי (דברי הימים א' י"ב) כאשר הגיעהו רוח הקודש לעזור את דוד "ורוח לבשה את עמשי". ודע שכמו זה הכוח לא נבדל ממשה רבנו (=לא היה זה נמנע ממשה רבנו...) ולזה התעורר להרוג את המצרי ולמנוע הרשע משני הנצים ומחוזק זה הכוח בו, עד שאחרי פחדו וברחו והגיעו למדין והוא גר, ירא, כאשר ראה מאומה מן העול (=עול כלשהו) לא משל בעצמו מהסירו, ולא יכול לסובלו כמו שאמר (שמות ב') "ויקם משה ויושיען".