שנאת האחים ליוסף

כדי להבין את מבנה פרקנו חלק אותו לפסקאות.

הסבר, במה מהווים פסוקים ט"ו-י"ז יחידה בפני עצמה?

לפסוקים אלה (ט"ו-י"ז) מקשה בעל גור אריה (המהר"ל מפראג, ר"פ-שס"ט):

למה צריך כל הסיפור, שמצאו איש ושאל אותו איפה הם רועים, ואמר לו בדותן הם, והלך אליהם, מאי נפקא מיניה, אם מתחילה הלך אליהם בלי טעות או על ידי טעות, ולמה הוצרך הכתוב לכל זה?

השווה:

פסוק ג'

"וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו"

"וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו"

הסבר, מהי סיבת השינוי בכינוי בו מכנה הכתוב את השבטים?

לשאלה זו השווה גיליון מקץ תש"ו שאלה א'.

פסוק ב'

"וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם"

הסבר, למה נאמר "אל אביהם" ולא נאמר "אל אביו", ומה רצון הכתוב ללמדנו?

מה ראה שד"ל שלא לפרשו כרש"י וכמקובל?

מהו הקשר בין פסוקים ה'-ו' על פי המדרש?

התוכל להסביר קשר זה גם באופן אחר?

מהו המניע הנפשי שדוחפו ליוסף לספר את חלומותיו לאחיו, ואף על פי שיודע בהם ששונאים אותו?

דברי אברבנאל מבארים רק למה סיפר הפעם את חלומו לאביו, אך אינם מסבירים את התנהגותו שסיפר חלומו תחילה לאחיו וחזר וסיפרו לאחיו ולאביו.

התוכל לתת הסבר להתנהגות זו?