פרשת בהעלותך
שנת תשט"ז
"ויהי בנסוע הארון ..."
במדבר פרק י, פסוקים לה - לו
פסוק ל"ה
"וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה"
ספרי בהעלותך:
כתוב אחד אומר: "ויאמר משה קומה ה'" וכתוב אחד אומר: "על פי ה' יסעו ועל פי ה' יחנו" (במדבר ט') – כיצד יתקיימו שני כתובים הללו? למה הדבר דומה? למלך שהיה מתהלך בדרך, ונהג אוהבו עמו; כשהוא נוסע הוא אומר: "איני נוסע עד שיאמר אוהבי", וכשהוא חונה הוא אומר: "איני חונה עד שיבוא אוהבי", נמצאת מקיים "ויאמר משה: קומה ה'" ומקיים "על פי ה' יסעו ועל פי ה' יחנו".
| 2. |
מהו המזמור בתהלים המושפע בפסוקו הראשון ממקומנו? |
פסוק ל"ה
"וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ"
ספרי י' ל"ה:
וכי יש שונאים לפני מי שאמר והיה העולם? אלא מגיד הכתוב, שכל מי ששונא את ישראל כמו ששונא את המקום. כיוצא בו אתה אומר: "וברב גאונך תהרוס קמיך" (שמות ט"ו), וכי יש קמים לפני המקום? אלא מגיד הכתוב: שכל מי שקם על ישראל, כאילו קם על המקום. וכן הוא אומר: "אל תשכח קול צורריך, שאון קמיך עולה תמיד!" (תהלים ע"ד), וכן הוא אומר: "כי הנה אויביך יהמיון ומשנאיך נשאו ראש" (תהלים פ"ג) – מפני מה? – "על עמך יערימו סוד..." וכן הוא אומר: כי הנוגע בכם נוגע בבבת עינו" (זכריה ב') – "בבבת עין" לא נאמר, אלא "בבבת עינו" – של המקום.
והשווה במדבר רבה כ"ב:
ל"א א'-ב': "וידבר ה' אל משה לאמור נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים".
ג': "וידבר משה אל העם לאמור... לתת נקמת ה' במדין".
הקדוש ברוך הוא אמר: "נקמת בני ישראל", ומשה אמר: "נקמת ה'"?!
אלא אמר הקדוש ברוך הוא להם: "דין שלכם מתבקש, שגרמו לי להזיק לכם". אמר לו משה: "ריבון העולמים: אם היינו ערלים או עובדי עבודה זרה או כופרי מצוות כמותם – לא היו שונאים אותנו, ואין רודפים אותנו אלא בשביל תורה ומצוות שנתת אתה לנו. הוי – הנקמה שלך: "לתת נקמת ה' במדין".
| 1. |
מה המשותף ומה השונה בשני המדרשים האלה? |
| 2. |
הידועים לך עוד מאמרי חז"ל בהם מבוטא רעיון זה? |
פסוק ל"ו
"רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל"
ספורנו:
ואומר "רבבות אלפי", כי אולי היו ישראל אז מגיעים לאותו מניין, בין אנשים ונשים וטף.
הירש:
אין פירושו רבבה כפול אלף (10 מיליון) או שתי רבבות כפול אלף (עשרים מיליון)... לדעתנו יש לראות ב"רבבות אלפי ישראל" אלה את הרבבות, אשר יקומו ויצמחו מתוך אלפי ישראל או יסתפחו אליהם. לפי פירוש זה כוללים שני פסוקים אלה בתוכם בקשה לא לשעתה אלא לדורות, ויש בהם רמז לאחרית הימים.
מי שקם להפיץ אויביו ושונאיו, להעביר ממשלת זדון מן הארץ הוא ישכון שוב בתוך אלפים ורבבות מבניו, מעמו ומכל העמים אשר ינהרו אליו. לפי פירוש זה, מדובר בסוף פרשה קטנה זו אשר חז"ל ראו אותה חשובה כספר בפני עצמו – באותה תקופה אשר עליה יאמר הנביא, אחד מתלמידי משה האחרונים, זכריה (ב ט"ו) "ונלוו גויים רבים אל ה' ביום ההוא והיו לי לעם ושכנתי בתוכם".
| 1. |
כיצד יפרש הירש כאן את הפועל "שובה"? |
| 2. |
המסכים הוא עם רש"י ד"ה שובה ה': מנחם תרגמו: לשון מרגוע, וכן (ישעיהו ל) "בשובה ונחת תושעון" - ? |
| 3. |
מהו הנימוק הלשוני, שבגללו אין לקבל את פירושו של ספורנו? |