פגישת יעקב ועשו

פרק ל"ב ד'-ו'

"וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם. וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה... וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ"

פרק ל"ג ג'

"וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים עַד גִּשְׁתּוֹ עַד אָחִיו"

דעות שונות לחכמינו ולפרשנינו בהערכת התנהגות זו של יעקב, והרי מקצתן:

1) בראשית רבה ע"ה (ב'):

וישלח יעקב מלאכים. רב הונא פתח: (משלי כ"ו) "מחזיק באזני כלב עובר מתעבר על ריב לא לו" – אמר לו הקב"ה: לדרכו היה מהלך והיית משלח אצלו ואומר לו: "כה אמר עבדך יעקב"?!

2) שם:

ר' יהודה בר' סימון פתח: (ירמיהו י"ג) "מה תאמרי כי יפקד עליך ואת למדת אותם עליך אלופים לראש". אמר לו הקב"ה: לדרכו היה מהלך והיית משלח אצלו ואומר לו: "כה אמר עבדך יעקב"?!

3) בראשית רבה ע"ה (י"א):

באותה שעה שקרא יעקב לעשו "אדוני" אמר לו הקב"ה: אתה השפלת את עצמך וקראת לעשו "אדוני" שמונה פעמים. חייך אני מעמיד מבניו שמונה מלכים קודם לבניך שנאמר (בראשית ל"ו): "ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלוך מלך לבני ישראל".

4) בראשית רבה ע"ה (ו'): 

כה תאמרו לאדוני לעשו. רבנו (ר' יהודה הנשיא) אמר לרב אפס: כתוב חד אגרא (מכתב) מן שמי למרן מלכא אנטונינוס (קיסר רומא). קם וכתב: "מן יהודה נשיאה למרן מלכא אנטונינוס". לקח רבינו האגרת וקראה וקרעה. אמר לו: כתוב: מן עבדך יהודה למרן מלכא אנטונינוס. אמר לו (רב אפס): מפני מה אתה מבזה על כבודך? אמר לו: "מה אנא טב מן סבי (=וכי טוב אני מזקני יעקב), לא כך אמר יעקב: כה אמר עבדך?"

5) מדרש לקח טוב:

אמר ר' יונתן: כל מי שרוצה לרצות מלך או שלטון ואינו יודע דרכם וטכסיסיהם – יניח פרשה זו לפניו וילמד הימנה טכסיסי פיוסים וריצויים.

6) רמב"ן, פסוק ד':

ד"ה וישלח יעקב: נכתבה הפרשה הזאת להודיע כי הציל הקב"ה את עבדו וגאלו מיד חזק ממנו, וישלח מלאך ויצילהו. וללמדנו עוד שהוא לא בטח בצדקתו והשתדל בהצלה בכל יכולתו. ויש בה עוד רמז לדורות כי כל אשר אירע לאבינו עם עשו אחיו יארע לנו תמיד עם בני עשו, וראוי לנו לאחוז בדרכו של צדיק שנזמין עצמנו לשלשת הדברים שהזמין הוא את עצמו: לתפילה ולדורון ולהצלה בדרך מלחמה, לברוח ולהנצל. וכבר ראו רבותינו הרמז הזה מן הפרשה הזאת כאשר אזכיר (להלן ל"ב ט', ל"ג ט"ו).

7) ספורנו, ל"ג ד':

ד"ה וירץ עשו: נהפך לבו כמו רגע בהכנעותיו של יעקב כענייננו בגלות עם בני עשו האומר בגבהו מי יורידני ארץ. והורה שנהיה נמלטים מיד חרב גאוותו בהכנעה ומנחה כאמרם ז"ל שאחיהו השילוני קילל את ישראל כקנה הנכנע לכל הרוחות, הן לו עשו כן בריוני בית שני לא היה נחרב בית מקדשנו כמו שהעיד רבנן יוחנן בן זכאי באמרו (גטין פרק הנזקין) בריוני דבן לא שבקונן.

להבנת דברי ספורנו ראה דברי הגמרא תענית כ' שאליהם ירמוז:

מאי דכתיב (משלי כ"ז) "נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא"? טובה קללה שקלל אחיה השילוני את ישראל מברכה שברכם בלעם הרשע. אחיה השילוני קללם בקנה, אמר להם לישראל (מלכים א' י"ד) "והכה ה' את ישראל כאשר ינוד הקנה במים" מה קנה זה עומד במקום מים וגזעו מחליף ושרשיו מרובים ואפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו – אין מזיזות אותו ממקומו, אלא הולך ובא עמהן, דממו הרוחות עמד הקנה במקומו, אבל בלעם הרשע בירכן בארז שנאמר (במדבר כ"ד ו'): "כארזים" מה ארז זה... אפילו כל הרוחות שבעולם נושבים בו אין מזיזין אותו ממקומו, כיוון שנשבה בו רוח דרומית עוקרתו והופכתו על פניו.