פסוק מ"א
"וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי..."
בראשית רבה ל"ד:
(בראשית ח' כ"א) "ויאמר ה' אל לבו"
הרשעים, הם ברשות לבם: (תהלים י"ד) "אמר נבל בלבו אין אלוהים"; (בראשית כ"ז) "ויאמר עשו בלבו: יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי"; (מלכים א' י"ב כ"ו) "ויאמר ירבעם בלבו: עתה תשוב הממלכה לבית דוד, אם יעלה העם הזה לעשות זבחים בבית ה' בירושלם... ויעש שני עגלי זהב"; (אסתר ו') "ויאמר המן בלבו...".
אבל הצדיקים, לבם ברשותם (שמואל א' א') "וחנה היא מדברת על לבה"; (שמואל ב' כ"ז) "ויאמר דוד אל לבו"; (דניאל א') "ויאמר דניאל אל לבו" – דומין לבוראם (בראשית ח' כ"א) "ויאמר ה' אל לבו".
| 1. |
הסבר את הרעיון הכלול בדברי המדרש הזה.
מה פירוש המושג "לב" לדעת חז"ל בפסוקים הללו? |
| 2. |
מהי האחיזה הלשונית של מדרש זה? |
| 3. |
הסבר, כיצד אין בראשית י"ז י"ז:
"וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו וַיִּצְחָק וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ"
סותר את דברי המדרש שלעיל? |
פסוק מ"ב
"וַיֻּגַּד לְרִבְקָה אֶת דִּבְרֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל"
רש"י:
ד"ה ויגד לרבקה: ברוח הקודש הוגד לה מה שעשו מהרהר בלבו.
ראב"ע:
ד"ה ויאמר עשו בלבו: יתכן שגילה סודו לאחד מאוהביו, ויש אומרים על דרך נבואה היה, והראשון קרוב.
רמב"ן:
ד"ה ויאמר עשו בלבו: אמר רבי אברהם יתכן שגלה סודו לאחד מאוהביו. ואין צורך, כי ההסכמה בדבר אשר ימלך אדם עם לבו תקרא אמירה עם הלב, אף על פי שיהיה בה דיבור בשפתים. וכן בלב ולב ידברו (תהלים י"ב ג'), כי הרצון יקרא לב, וכל ישראל לב אחד להמליך את דוד (דברי הימים א' י"ב ל"ח), שהיו כולם על אותה ההסכמה והיו מדברים בה, וכן ויאמר ירבעם בלבו (מלכים א' י"ב כ"ו), וכן אמר אליעזר (בראשית כ"ד מ"ה) אני טרם אכלה לדבר אל לבי, והיתה שם תפילה בשפתיו ויאמר ה' אלהי אדני אברהם (בראשית כ"ד י"ב), אבל טרם אכלה לדבר אל לבי, טרם השלימי מה שעלה בדעתי.
ויאמר כאן כי כאשר באה משטמה גדולה בנפש עשו לשטום את יעקב על הברכה, עלה בלבו שיהרוג את אחיו, והיה מתנחם בזה מרוע לבו. וזה טעם ויגד לרבקה את דברי עשו - ולכך אמרה מתנחם לך - ורש"י כתב: ברוח הקודש הוגד לה מה עשו מהרהר בלבו, וכן בבראשית רבה (ס"ז ט'). ואם כן יהיה דברי עשו מחשבתו עם הלב, כמו דברתי אני עם לבי (קהלת א' ט"ז).
והנה עשו היה אומר יקרבו ימי אבל אבי - כי בחייו לא יצערנו, או מפחדו שלא יקללנו ותהפך ברכתו לקללה, ורבקה פחדה שמא ימות הזקן פתאום ויהרגנו, או שמא יזדמן לו בחייו ויהרגנו.
| 2. |
האם עוסק הרמב"ן כאן ביישוב אותו קושי שעמד עליו המדרש בשאלתנו הקודמת, או שעומד הרמב"ן כאן בפני קושי אחר? |
| 3. |
מה בין שלושת המפרשים הנ"ל ביישוב הקושי? |
| 4. |
איך יש לפרש "בלבו", אם נקבל פירושו של ראב"ע לפסוק זה? |
השווה:
פסוק מ"ב
"וַיֻּגַּד לְרִבְקָה אֶת דִּבְרֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל
וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְיַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן"
וכן: פסוק ט"ו
"וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל...
וַתַּלְבֵּשׁ אֶת יַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן"
לעומת:
פסוק י"ט
"אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ"
פסוק ל"ב
"אֲנִי בִּנְךָ בְכֹרְךָ"
| 1. |
הסבר למה לא נקרא עשו בפי הכתוב "בכור" ונקרא תמיד רק "גדול", לעומת שני הפסוקים י"ט ול"ב אשר שם מכנים המדברים עצמם דווקא בשם "בכור"? |
| 2. |
השווה למקומנו:
בראשית כ"ט ט"ז
"שֵׁם הַגְּדֹלָה לֵאָה וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל"
כ"ט י"ח
"... בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה"
כ"ט כ"ו
"לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ לָתֵת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה"
למה קראן לָבָן "בכירה" ו"צעירה", ולא "גדולה" ו"קטנה" כפי שיכנם הכתוב בפסוק ט"ז?
(ועיין דברי היינמן ובובר בגיליון לך-לך תשי"ב ב'). |