הפטרת מחר חודש

ההיסטוריונים (וייס, הלוי) מביאים ראיה מפרקנו, כי כבר בימי בית ראשון "היו חוגגים את יום החודש", מלבד קרבן המוסף אשר נצטוו עליו בתורה "הוסיפו מדעתם תוספת קדושה כזאת לדברי התורה ושבתו בו מכל מלאכה למען אשר יעסוק העם אז בתורה וילכו למקומות התורה, ועל כן שבתו גם ממלאכה גם ממקח וממכר".

(הלוי: דורות הראשונים חלק א' כרך ג' עמ' 324; ועיין גם א.ה. וייס: דור דור ודורשיו כרך א' עמ' 45).

פסוק כ"ז

"מַדּוּעַ לֹא בָא בֶן יִשַׁי גַּם תְּמוֹל גַּם הַיּוֹם אֶל הַלָּחֶם"

במדבר רבה י"ח י"ז:

(תהילים נ"ה י"ג) "כי לא אויב יחרפני ואשא, לא משנאי עלי הגדיל ואסתר ממנו" – זה דואג ואחיתופל שהיו מחרפין, לא היו שונאי והיו מחרפין אותי ולא קוראין אותי בשמי; אלא (שמואל א' כ' כ"ז): "מדוע לא בא בן ישי"; (שמואל א' כ"ב) "ראיתי את בן ישי"; (שמואל א' ט"ז י"ח): "ראיתי בן לבן ישי".

פסיקתא רבתי "עניה סוערה":

אמר הכתוב (תהילים ד') "בני איש עד מה כבודי לכלימה..." אלו דואג ואחיתופל. "עד מה כבודי לכלימה" – עד מתי אתם מדקדקין בכבודי (= מכלימים, גורעים מכבודי) ואין אתם קוראים אותי בשמי. אלא אתם אומרים (שמואל א' כ') "מדוע לא בא בן ישי", (שמואל א' כ"ב ט') "ראיתי את בן ישי", (שמואל א' כ"ב ז') "גם לכלכם יתן בן ישי". אין לי שם?

פסוק כ"ז

"וַיְהִי מִמָּחֳרַת הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי וַיִּפָּקֵד מְקוֹם דָּוִד
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל יְהוֹנָתָן בְּנוֹ
מַדּוּעַ לֹא בָא בֶן יִשַׁי גַּם תְּמוֹל גַּם הַיּוֹם אֶל הַלָּחֶם"

ר' שלמה אבן גבירול, בסוף ה"גאולה" "שביה בת ציון צרופה בכור עוני":

מועד שמת לי - לקבץ שלישי
מופת לא אראה - לקומם מקדשי
משמיע שלום - לא בא לקדושי
    מדוע לא בא בן-ישי?

הן בי נשבעתי - לאסוף נכבשי
הלא אז המלכים - לך יובילו שי
הנה עד לאומים - שמתי לקדושי
    הנה ראיתי בן לבן-ישי

(להבנת שני הבתים עיין בישעיה נ"ב ז'; תהילים ס"ה ל'; ישעיה נ"ה י"ד).

פסוק ל'

"בֶּן נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת הֲלוֹא יָדַעְתִּי כִּי בֹחֵר אַתָּה לְבֶן יִשַׁי לְבָשְׁתְּךָ וּלְבֹשֶׁת עֶרְוַת אִמֶּךָ"

רש"י:

ד"ה נעות המרדות: לשון "נע" – אשה נעה ונדה – יוצאנית. כאשר תאמר "זעוה" מן "זע", כן תאמר "נעוה" מן "נע". והתיו מן הדבוק (= סמיכות), שהוא דבוק למרדות.

ד"ה המרדות: שהיא ראויה לרדות ולייסר (= שייסרוה).
דבר אחר: כשחטפו בני בנימין מבנות שילה שיצאו לחול בכרמים, היה שאול ביישן ולא רצה לחטוף עד שבאה היא עצמה והעזה פניה ורדפה אחריו.

נעות: על שם הכרמים, והיא גת, כמו תרגום אונקלוס (בראשית מ"ט י"ג חכלילי עינים מיין) "יטופון נעווהי בחמר" (= היקבים יטיפו יין, ותרגם העינים מעינות וקלוח היקבים), ולא מן השם (הוא).

ר' יוסף קרא:

בן הנעוה והמורד על דברי אביו, איננו אומר "בן פלונית" אלא כמו "בן בליעל", "בן מות", שכל "בנים" הללו כלם תיקון מילה הוא: "בן בליעל" = איש בליעל, "בן מות" – איש מות, "בן חכם" – איש חכם, אף כאן "בן נעות" - איש הנותן כתף סוררת ופונה עורף ולא פנים. כמו (ישעיה כ"ד א') "ועוה פניה" לשון עיקול שנעקל מלשמוע תוכחה.

רלב"ג:

מעוות המוסר, כאילו יאמר שלא הוכיחה אותו אמו בקטנותו ולזה לא קיבל מוסר כראוי, ויהיה הרצון ב"מרדות" – מוסר...
או יהיה הרצון ב"מרדות" – ממשלה (תהילים ע"ב) "וירד מים אל ים" והוא היותר נכון, יאמר שהוא בן אשה שאינה ראויה לממשלה. אבל היא מעוותת בדבר הממשלה, ובזה יאמר ביונתן, שהוא בלתי ראוי לממשלה. (אברבנאל: דומה אליה בתכונותיו)