"לא תטה משפט..."

פסוק ו'

"לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט אֶבְיֹנְךָ בְּרִיבוֹ"

פסוק ז'

"מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג כִּי לֹא אַצְדִּיק רָשָׁע"

פסוק ח'

"וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים"

פסוק ט'

"וְגֵר לֹא תִלְחָץ וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם"

פסוק ו'

"לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט אֶבְיֹנְךָ בְּרִיבוֹ"

ראב"ע:

עם הדיין ידבר, וכמוהו (דברים ט"ו כ') "לפני ה' אלוקיך תאכלנו" – הראוי לאכול, כאילו הוא מדבר עם כהן ויבדילנו מכל ישראל שידבר עמהם.

פסוק ז'

"וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג"

רש"י:   

מניין ליוצא מבית דין חייב ואמר אחד: "יש לי ללמד עליו זכות", שמחזירין אותו (מחזירין אותו לבית דין ומבררין דינו שנית)? תלמוד לומר: "ונקי אל תהרוג", ואף על פי שאינו "צדיק", שלא נצטדק בבית דין, מכל מקום נקי הוא מדין מיתה, שהרי יש לך לזכותו.
ומניין ליוצא מבית דין זכאי ואמר אחד: "יש לי ללמד עליו חובה", שאין מחזירין אותו לבית דין? תלמוד לומר: "וצדיק אל תהרוג", זה צדיק הוא שנצטדק בבית דין.

פסוק ז'

"כִּי לֹא אַצְדִּיק רָשָׁע"

רש"י:    

אין עליך להחזירו, כי לא אצדיקנו בדיני, אם יצא מידך זכאי, יש לי שלוחים הרבה להמיתו במיתה שנתחייב בה.

קאסוטו, (שמות עמוד 208):

אתה שופט צריך להיזהר מזה, יען כי עליך לדעת שאם אתה בבית דינך תרשיע את הצדיק ותצדיק את הרשע, אני בבית דין צדק שלי, לא אצדיק רשע, ואם אתה תחרוץ פסק דין לא צודק ותעשה בזה רשע לפני, לא תינקה בפני בית הדין שלי, מידה כנגד מידה ולשון נופל על לשון.

פסוק ח'

"וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים"

מכילתא:

שמא תאמר: "הריני נוטל ממון, ואיני מטה את הדין"? תלמוד לומר: "כי השוחד יעוור..."

רש"י:    

אפילו לשפוט אמת, וכל שכן כדי להטות את הדין, שהרי כדי להטות את הדין כבר נאמר "לא תטה משפט".

תהילים פרק ט"ו פסוק ה'

"וְשֹׁחַד עַל נָקִי לֹא לָקָח"

רש"י:

על עני להרשיעו בדין, להטות משפטו; ועוד פירשוהו רבותינו: לא לקח שוחד על נקי לנקותו בדינו, קל וחומר שאינו לוקח שוחד להטות המשפט.

פסוק ט'

"וְגֵר לֹא תִלְחָץ"

רד"ק, בספר השורשים:

מנחי העי"ן, ועניינו שהוא גָּר איתנו!

ראב"ע:

וטעם "גר" כמו הגרגיר שנכרת מן הסעיף.

פרק כ"ב פסוק כ'

"כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם"

פרק כ"ג פסוק ט'

"וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם"

ראב"ע: 

זכור כי גרים הייתם כמוהו.

רמב"ן:  

... והנכון בעיני, כי יאמר לא תונה את הגר ולא תלחצנו, ותחשוב שאין לו מציל מידך, כי אתה ידעת שהייתם גרים במצרים, וראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצים אתכם, ועשיתי בהם נקמה, כי אני ה' רואה את "דמעות העשוקים אשר אין להם מנחם מיד עושקיהם" (קהלת ד' א') ואני מציל כל אדם מיד חזק ממנו. וכן האלמנה והיתום לא תענו, כי אשמע צעקתם, שכל אלה אינם בוטחים בנפשם, ועלי יבטחו...

ספר החינוך:

ונוהגת מצווה זו בכל מקום ובכל זמן בזכרים ובנקבות והעובר עליה ומצער את הגרים או שמתרשל בהצלתם או בהצלת ממונם או שמקל בכבודם מצד שהם גרים, ואין להם עוזר באומה, ביטל עשה זה ועונשו גדול מאוד, שהרי בכמה מקומות הזהירה התורה עליהם. ויש לנו ללמוד מן המצווה היקרה הזאת לרחם על כל אדם שהוא בעיר שאינה ארץ מולדתו ורחקו מעליו עוזריו, כמו שאנו רואים שהתורה הזהירתנו לרחם על כל מי שצריך, ועם המידות הללו נזכה להיות מרוחמים מאת ה'. והכתוב רמז טעם הציווי באומרו "כי גרים הייתם בארץ מצרים", הזכיר לנו שכבר נכווינו בצער הגדול הזה, שיש לכל איש הרואה את עצמו בתוך אנשים זרים בארץ נכריה, ובזיכרונו גודל דאגת הלב שיש בדבר, וכי כבר עבר עלינו והשם יתברך ברחמיו ובחסדיו הוציאנו משם, יכמרו רחמינו על כל אדם שהוא כן.