פרשת בשלח
שנת תשט"ז
מרה
שמות פרק טו, פסוקים כב - כו
פסוק כ"ג
"וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם"
מדרש תנחומא ישן:
אמר ר' לוי: ומה "כי מרים הם"? הדור היה מר במעשיו.
| 1. |
במה סוטה המדרש הזה מפשט הכתוב? |
| 2. |
מה הגורם התחבירי המאפשר מדרש זה? |
| 3. |
מהו מוסר ההשכל שרצה הדרשן להביע בדבריו אלה? |
1) פסוק כ"ה
ד"ה שם שם לו: במרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהם; שבת ופרה אדומה ודינין. |
| א. |
למה הוסיף רש"י "שיתעסקו בהם", מה תיקן בזה? |
| ב. |
הסבר מה רמז מצאו חכמים לשלושה אלה דווקא? |
| ג. |
השווה דברי רש"י למכילתא:
"חק" – זה שבת ו"משפט" – זה כיבוד אב ואם. דברי ר' יהושע. ר' אליעזר המודעי אומר: "חק" – אלו עריות שנאמר (ויקרא י"ח): "לבלתי עשות מחוקות התועבות"; ו"משפט" – אלו דיני קנסות ודיני חבלות.
התוכל להסביר למה לא פירש רש"י לא כדברי זה ולא כדברי זה והלך בדרך שלישית? | |
2) פסוק כ"ה
ד"ה ושם ניסהו: לעם, וראה קשי ערפו שלא נמלכו במשה בלשון יפה: בקש עלינו רחמים, שיהיה לנו מים לשתות, אלא נתלוננו. |
| ב. |
הרא"ם, מקשה לדברי רש"י:
לא ידעתי מי הכריחו לרש"י לפרש "ושם ניסהו" על ההתלוננות, שאין עניין לו עם חוק ומשפט שנתן להם, ולמה לא יפרשהו על המצוות שנתן להם לנסותם, אם יקבלום בשמחה אם לאו, שאז יתיישב יותר מה שכתוב אחריו מיד "והיה אם שמוע תשמעו".
נסה ליישב קושייתו! | |
3) פסוק כ"ו
אם שמוע תשמעו: זו קבלה שיקבלו עליהם. |
|
הבא ראייה ממקור אחר בתורה להוראה זו של "שמע". | |
4) פסוק כ"ו
ד"ה תעשה: היא עשיה. |
|
פסוק כ"ה
"וְשָׁם נִסָּהוּ"
רש"י:
ד"ה ושם ניסהו: לעם, וראה קשי ערפו שלא נמלכו במשה בלשון יפה: בקש עלינו רחמים, שיהיה לנו מים לשתות, אלא נתלוננו.
שד"ל:
נתן להם מחסורם – אם תלונותם אינם אלא מפני המחסור האמיתי, וכשימלא מחסורם – יהיו נאמנים.
|
מה ההבדל ביניהם במהות הניסיון? |