תפילין

פרק י"ג פסוק ט'   

"וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ           וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ
לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה' בְּפִיךָ 
כִּי בְּיָד חֲזָקָה                           הוֹצִאֲךָ ה' מִמִּצְרָיִם"

פרק י"ג פסוק ט"ז        

"וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה               וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ 
כִּי בְּחֹזֶק יָד                              הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרָיִם"

פסוק ט"ו  

"וַיְהִי כִּי הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ"

רשב"ם:

כל זה תאמר לבנך וכן מוכיח מדכתיב (ט"ז) "הוציאנו ה' ממצרים" כי הקדוש ברוך הוא אמר למשה כל הפרשה הזו, וישראל אומר לבנו "הוציאנו ה'". כי משה לא אמר לישראל פסוק זה מעצמו, וגם מה צורך שיאמר משה לישראל "והיה לאות על ידך כי בחוזק יד הוציאנו" – אלא האב אומר לבנו כך.

פסוק ט'     

"וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ
לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה' בְּפִיךָ
כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ ה' מִמִּצְרָיִם"

רמב"ן:  

שיעורו והיה לך לאות על ידך ולזיכרון בין עיניך, כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים, למען תהיה תורת ה' בפיך.
ופירושו, שתכתוב על ידך ועל בין עיניך יציאת מצרים, ותזכור אותה תמיד, למען שתהיה תורת ה' בפיך לשמור מצוותיו ותורותיו, כי הוא אדוניך הפודך מבית עבדים.

בטעם מצוות תפילין נאמרו דעות שונות.

השווה שתי אלה:

ספר החינוך, מצוות תכ"א:

לקשור תפילין על היד שנאמר (דברים ו' ט') "וקשרתם לאות על ידך", ובא הפירוש על זה המקרא, שנקשור על ידינו מדברי תורה ארבע פרשיות, והן נקראות תפילין כשהן קשורות ברצועות...
משורשי המצווה (מטעמי המצווה הזו) – לפי שהאדם, בהיותו בעל חומר יימשך בהכרח אחר התאווה, כי כן טבע החומר לבקש כל הנאות אליו והערב – כסוס כפרד אין הבין – אם לא שהנפש שחננו אל, תמנענו לפי כוחה מן החטא. ומאשר תשכון (הנפש) בגבולו (של החומר) שהיא הארץ, ורחוקה היא מגבולה שהוא השמים, לא תוכל לו, ויגבר כוחו הוא עליה תמיד. לכן היא צריכה על כל פנים להרבה שומרים לשמרה משכנהּ הרע, פן יקום עליה ויהרגה אחרי היותה בגבולו ותחת ידו. ורצה הקדוש ברוך הוא לזכותנו אנחנו עם הקודש וציוונו להעמיד שומרים גיבורים לה, והם: שנצטווינו לבל נפסיק דברי תורה מפינו יומם ולילה, ושניתן ד' ציציות בד' כנפות כסותנו, ומזוזה בפתחינו והתפילין בידינו ובראשנו – והכל להזכירנו "למען נחדל מעושק ידינו" ולא נתור אחרי עינינו ואחרי יצר מחשבות לבנו... ואתה, בני, ראה גם ראה, כמה כוח גופנו גדול על נפשנו, כי על כל אלה (=למרות כל "השומרים" הללו) יעלה לפעמים לפרוץ גדרנו! האל ברחמיו יהיה בעוזרנו וישמרנו – אמן.

הרב א. י. קוק, זצ"ל בפירושו לסידור התפילה "עולת ראיה":

החיקוק של רשמי הנפלאות צריך שיוחקק על כוח המפעל – על יסוד פעולת החיים, ועל כוח הרעיון – יסוד המחשבה וההרגשה. שני אלה יחדיו יהפכו את הטבע החילוני של האדם לטבע קדוש אלוקי, ותורת ה' תהיה בפיו טבעית, בהגיוני לבבו. כל ההכנה הזאת דרושה היא, מפני שכל היסוד של יציאת מצרים היה להילחם בטבע הגס של החיים, המטביע את האדם במצולותיה של החילוניות; ומאחר שיסודם הגס כל כך חזק הוא, וכדי להילחם בו עד שינוצח הטבע החלוני שבאדם, כדי שיחול בקרבו אותו האור של הטבע הקדוש שבו (=שגנוז בנפש האדם) – צריכה הייתה יד חזקה להיגלות, על כן צריכים אנחנו למעשים הקדושים הללו של הנחת תפילין על היד ועל הראש, כדי לסייע בסגולתם את המפעל הגדול הזה, של התהפכות כוח החיים החילוניים הגסים לכל חיים אציליים נהדרים בקדושה. על כן רק על ידי שיהיו "לך לאות על ידך ולזיכרון בין עיניך", רק אחרי כל התעצומה הזאת "תהיה תורת ה' בפיך", ולא מבלעדיה. כי כשם שלפעולה הכללית, להכניע את הרוח החילוני הגס של האנושיות, שנתבלט אז במצרים, היה צורך "ביד חזקה", להוציאך משם בדבר ה', כמו כן צריך להמשיך את המפעל הזה, של ניצחון הקודש על החילוניות שבחיים, בכוח רב וביד חזקה, שעוזה וגבורתה ייגלו על ידי המצווה הזאת...
שהיא מקיפה בכפילות כוחה את המפעל עם ההשקפה, את היד והעין (=עין השכל). ורק בכוח אדיר ומכופל זה אפשר להמשיך את מה שנעשה מני אז "ביד חזקה".