פרשת וישלח
שנת תשט"ז
מאבק יעקב ו"האיש"
בראשית פרק לב, פסוקים כד - ל
פסוק כ"ה
"וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ"
בראשית רבה ע"ז א':
ר' ברכיה בשם ר' יהודה בר' סימון אמר: "אין כאל ישורון" (דברים ל"ג ו'). "אין כאל" – ומי כאל? "ישורון" – הישרים והמשובחים שבהם.
"אין כאל" – ומי כאל? "ישורון" – ישראל סבא. ומה הקדוש ברוך הוא כתוב בו "ונשגב ה' לבדו" – אף יעקב: "וייוותר יעקב לבדו".
ובספר "התירוש" לשר העדולמי (על מדרש רבה) מפרש: והכוונה רמה ונישאה, לרמוז שבאחרית הימים תימלא הארץ דעת והאמיתיות, שיעקב בחר לו יה נושא דגלם משנות אלפים, ייוותרו לבדם בארץ, והאלילים כליל יחלוף, רק האמונה הצרופה באלוקי אמת היא לבדה תיוותר בכל הארץ ובכל הגויים. ממש ככוונת המליצה "ונשגב ה' לבדו ביום ההוא".
|
המתאים מדרש זה למהלך העניינים שבפסוקים הבאים (כ"ד-ל')? |
פסוק כ"ה
"וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ"
בראשית רבה ע"ז ג':
ר' חמא בר' חנינא אמר: שרו של עשו היה הוא, דהוה אמר ליה (ל"ג י') "כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלוהים ותרצני".
רש"י:
ד"ה ויאבק איש: .. ופירשו רבותינו ז"ל שהוא שרו של עשו.
(להבנת המושג "שר" הנאמר כאן מועתקים בזה דברי ר' נחמן קרוכמל, מתוך מורה נבוכי הזמן שער ז', "גויים ואלוהיו":
... כי אין עצמות האומה במה שהיא אומה, כי אם עצמות הרוחני שבה... אין אומה אובדת וכלה לגמרי, עד שיכלה וייעדר הרוח הכולל לה ומעמידה... מה שקראנוהו רוח הכולל לאומה, אומה הוא מה שיקרא בתורה ובנביאים בלשון תחילת המחשבה (=הביטויים הציוריים, המוחשיים שבתורה) שהוא לשון כל הציורים בתורה – "אלוהי האומה", ובדברי בעל החיזיון (דניאל) וחכמי התלמוד "שר האומה". היינו שלקחו כלל הרוחניות המתפשט וגובר באומה ושמו אותו (=את כלל הרוחניות) לעצם ודבר מיוחד בשם ותארים מיוחסים לו. וכמו שמלך האומה הוא המקשר ומייחד אותה (=את האומה) בחיצוני ולעיניים (=למראית עין), כן "אלהיות" שלה הוא המיוחד ומקשר אותה בפנימיותה. ובזה תבין כוונת המקרא: (שמות י"ב י"ב) "ובכל אלוהי מצרים אעשה שפטים"; (ירמיהו מ"ו כ"ה) "הנני פוקד על אמון מנוא ועל פרעה ועל מצרים ועל אלוהיה"; (ירמיהו מ"ח) "ויצא כמוש בגולה" וכוונת עומק המאמר לחכמים: "אין הקדוש ברוך הוא פורע מן אומה עד שנפרע מאלוהיה תחילה".)
השווה לשימוש במושג "שר האומה" גם-
רש"י, שמות י"ד:
ד"ה והנה מצרים נוסע אחריהם: ראו שר של מצרים נוסע מן השמים לעזור למצרים.
וכן עיין בדברי מדרש תנחומא ויצא, הובאו בגיליון ויצא תש"ו שאלה ב.
| 1. |
הסבר לפי זה את המושג 'שר האומה'. |
| 2. |
מה כוונת ההיאבקות הזאת דווקא במקום זה: בין תפילת יעקב (ל"ב י'-י"ג) ובין פגישת יעקב עם עשו (ל"ג)? |
פסוק כ"ז
"לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי"
רש"י:
ד"ה בירכתני: הודה לי על הברכות שעשו מערער עליהן.
| 2. |
האם מתאים פירושו זה לפירושו לפסוק כ"ה על ה"איש"? |
פסוק כ"ט
"לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל"
מדרש אגדה:
אמר לו יעקב: "כיוון שאתה שרו של עשו, לא אניחך עד שתמחול לי מן הברכה שבירכני אבא!" אמר לו: "ומי מתרעם עליך?" אמר לו: "שאמר לי עשו: 'הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים?!'" (כ"ז ל"ה).
"ויברך אותו שם" – וזאת הברכה שבירכו, שמחל לו על הברכות.
| 1. |
כיצד נראה – לפי מדרש זה – מעשה יעקב בפרשת תולדות בעיני עצמו? |
| 2. |
מה הרמז בלשון הכתובים שמצא המדרש לכל תפישתו? |
פסוק ל'
"לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי"
רש"י:
אין לנו שם קבוע. משתנים שמותינו לפי מצוות עבודת השליחות שאנו משתלחים.
רמב"ן:
אמר: אין לך בידיעת שמי תועלת, כי אין הכוח והיכולת בלתי לה' לבדו, אם תקראני לא אענך, וגם מצרתך לא אושיעך, אבל עתה אברך אותך, כי כן ציוויתי. (ולא פירש הכתוב הברכה, והקרוב מה שאמרו רבותינו, שהודה לו על כל הברכות שם במקום ההוא...)
| 1. |
הסבר, מה הרעיון הצפון בזה, שאין למלאכים שם קבוע? |