הכנסת האורחים של אברהם

הערה: עיין גיליון וירא תש"ה, בייחוד בשאלות א-ב העוסקות אף הן בפסוקים ראשונים של פרשתנו וצרפם לזה!

פסוק א'

"וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא..."

רש"י:   

ד"ה וירא אליו: לבקר את החולה: אמר ר' חמא בר חנינא: יום שלישי למילתו היה, ובא הקדוש ברוך הוא ושאל בשלומו.

רמב"ן:

ד"ה והנה שלושה אנשים: והנה פירוש הפרשה הזאת: אחרי שאמר (פסוק י"ז), כי בעצם היום הזה נימול אברהם, אמר שנראה אליו ה' בהיותו חולה במילתו, יושב ומתקרר בפתח אהלו מפני חום היום אשר יחלישנו, והזכיר זה להודיע שלא היה מתכוון לנבואה, לא נופל על פניו, ולא מתפלל, ואף על פי כן באה אליו המראה הזאת באלוני ממרא, להודיע המקום אשר בו נימול, וזהו גילוי שכינה אליו למעלה ולכבוד לו, כעניין שנאמר במשכן (ויקרא ט' כ"ג) "ויצאו ויברכו את העם, וירא כבוד ה' אל כל העם" – זכו לראיית השכינה; ואין גילוי כאן וכאן לצוות להם מצווה לדיבור כלל, אלא גמול במצווה הנעשית כבר, ולהודיע כי כבר רצה אלוקים את מעשיהם. כעניין שנאמר (תהילים י"ז) "אני בצדק אחזה בפניך, אשבעה בהקיץ תמונתך".
וכן ביעקב אמר (ל"ב ב'): "ויפגעו בו מלאכי אלוקים", ואין שם דיבור ולא שחידשו בו דבר, רק שזכה לראיית מלאכי עליון, וידע כי מעשיו רצויים.
וכן היה לאברהם בראיית השכינה זכות והבטחה. וכן אמרו חז"ל ביורדי ים (=יוצאי מצרים שנקרע להם ים סוף) שאמרו (שמות ט"ו) "זה אלי ואנוהו" – "ראתה שפחה על היום מה שלא ראה יחזקאל הנביא" (מכילתא בשלח ג') – זכות להם בעת הנס הגדול, שהאמינו בה' ובמשה עבדו...
ואל תחוש להפסקת הפרשה, כי העניין מחובר, ולכן אמר "וירא אליו" ולא אמר "וירא ה' אל אברהם"; אבל בפרשה הזאת רצה לסדר הכבוד הנעשה לו בעת שעשה המילה ואמר, כי נגלית אליו השכינה, ושלח אליו מלאכיו לבשר את אשתו וגם להציל את לוט אחיו בעבורו,
...וזו כוונתם (של רבותינו ז"ל), שאמרו "לבקר את החולה", שלא היה לדיבור אלא לכבוד לו.
ועוד אמרו רבותינו (אבות דר' נתן פרק ב'): "מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו את עולותיך... בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך ובירכתיך" (שמות כ' כ"א) – ומה זה שבנה מזבח לשמי - הריני נגלה עליו ומברכו, אברהם שמל עצמו לשמי – על אחת כמה וכמה.

פסוק ב'

"וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים"

ספרי עקב י"א י':

...וכבר היה ר' אליעזר ור' יהושע ור' צדוק מסובים בבית משתה בנו של רבן גמליאל. מזג רבן גמליאל כוס לר' אליעזר, ולא רצה לקבלו, לר' יהושע – וקיבלו.
אמר לו ר' אליעזר: "מה זה, יהושע, שאנו מסובין, ורבן גמליאל עומד ומשמש?!" אמר לו ר' יהושע: "הנח לו וישמש! אברהם גדול העולם שימש למלאכי השרת, וכסבור שהם ערביים, עובדי עבודת כוכבים, שנאמר: "וישא עיניו וירא והנה שלושה אנשים ניצבים עליו וירא וירץ לקראתם..." והלא דברים קל וחומר: אברהם גדול העולם שימש למלאכים, וכסבור שהם ערביים, עובדי עבודת כוכבים – רבן גמליאל לא ישמשנו?

אברבנאל:

סיפר הכתוב עם היות שראה אותם אנשים לנגד עיניו, כבר הרגיש בהם צד אלוקות, או צד מלאכות, או בכלל שלא היו כשאר בני אדם, וזה, לפי שראה אותם במלוא עיניו רחוקים ממנו בדמות אנשים, ומיד בפתע פתאום ראה אותם "ניצבים עליו" ועומדים אצלו, וזהו אמרו: "וישא עיניו וירא והנה שלושה אנשים", שאמרו "וישא עיניו וירא" – מורה היותם רחוקים ממנו, ושמיד ראה אותם "ניצבים עליו" כלומר אצלו; ולכן בא בכתוב הזה מילת "וירא" שתי פעמים, שהן שתי ראיות, ומזה ידע שלא באו שם כפי מנהג הטבע...
וכאשר הרגיש אברהם, שהיו אנשים גדולים, ואשר כוח אלוקי בהם, לא קראם ממקומו לומר: "גשו נא אלי", אבל הוא עם כל חולשתו במילה רץ לקראתם מפתח האוהל, שהיה יושב שמה, והלך לקראתו במרוצה והשתחווה לפניהם אפים ארצה, וקראם "אדונים" לדעתו שהיו שלוחי אלוה.

ספורנו:

ד"ה וירץ לקראתם: בטרם יקרבו לדבר עמו.

ד"ה מפתח האוהל: התחיל מן הפתח לרוץ לכבודם, כי הזריזות לדבר יורה על חשיבותו בעיני המזדרז אליו, כעניין (שמות ל"ד ח') "וימהר משה ויקוד ארצה וישתחוו".

ד"ה וישתחוו ארצה: כי היה תארם נורא, כאמרוֹ (שופטים י"ג) "ומראהו כמראה מלאך אלוהים, נורא מאוד", וחשב אותם לשלוחי איזה מלך.

פסוק ד'

"יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם"

ספר חסידים כתב יד תנא על פי כשר תורה שלמה, פרק י"ח סעיף נ"ה:

...לפי שאסור לגנוב דעת הבריות, כי ידע אברהם שלא היו מניחין לו לקחת בעצמו המים לרחוץ רגליהם, וגם לא ייתכן למלאכים שהיו מניחין אותו לקחת בעצמו המים – אף על פי שזכות גדול לו... אבל כתוב "ואקחה פת לחם" לפי שבעל הבית בוצע.