הפטרה

 פסוק א'

"וְאִשָּׁה אַחַת מִנְּשֵׁי בְנֵי הַנְּבִיאִים צָעֲקָה אֶל אֱלִישָׁע לֵאמֹר
עַבְדְּךָ אִישִׁי מֵת וְאַתָּה יָדַעְתָּ כִּי עַבְדְּךָ הָיָה יָרֵא אֶת ה'
וְהַנֹּשֶׁה בָּא לָקַחַת אֶת שְׁנֵי יְלָדַי לוֹ לַעֲבָדִים"

שמות רבה ל"א (ד'):

(שמות כ"ב כ"ד) "אם כסף תלוה את עמי" – הה"ד (תהילים ט"ו) "כספו לא נתן בנשך" בא וראה כל מי שיש בו עושר ונותן צדקה לעניים ואינו מלווה בריבית מעלין עליו כאילו קיים המצוות כולן, שנאמר "כספו לא נתן בנשך ושוחד על נקי לא לקח עושה אלה לא ימוט לעולם". ומי היה זה? עובדיה, שהיה עשיר, אפיטרופוס של אחאב, שנאמר (מלכים א' י"ח ג') "ויקרא אחאב אל עובדיה אשר על הבית", והיה עשיר יותר מדי והוציא כל ממונו לצדקה, שהיה זן את הנביאים. כיון שבא כל אותו הרעה היה לווה בנשך מן יהורם בן אחאב, מה שהיה מספיק לנביאים; זה קיים כספו לא נתן בנשך".
אבל יהורם שהלוה בריבית – אמר אלוקים: "עד עכשיו זה קיים? יבוא יהוא ויהרג אותו!" שנאמר (מלכים ב' ט' כ"ד) "ויהוא מלא ידו בקשת ויך את יהורם, בין זרועיו ויצא החצי מלבו". ולמה בין זרועותיו ויצא מלבו? לפי שהקשה את לבו ופשט ידו לקבל הריבית, לקיים מה שנאמר (יחזקאל י"ח י"ג) "בנשך נתן ותרבית לקח וחי? לא יחיה!" לכך מזהיר להם: "אם כסף תלוה את עמי...!"

תנחומא כי תשא (ה'):

...(מלכים ב' ג' כ"ז) "ויהי קצף גדול על ישראל..." אמר להם הקב"ה לישראל: "עובדי עבודה זרה אין מכירין כבודי, לפיכך הם מורדים בי; ואתם מכירים כבודי ומורדין בי?!" א"ר מני: אלולי זכות אשתו של עובדיה כבר כלו ישראל באותה שעה – "ואשה אחת מנשי בני הנביאים צעקה אל אלישע לאמור".

רש"י:

ד"ה ואשה אחת מנשי בני הנביאים: אשת עובדיה היתה; כל "בני הנביאים" שבמקרא תרגומו: "תלמידי נבייא".

ד"ה והנושה: הוא יהורם בן אחאב, שהיה מלוהו בריבית מה שזן את הנביאים בימי אביו. במדרש רבי תנחומא. לכך נאמר (מלכים ב' ט' כ"ד) "ויך את יהורם בין זרועיו" – שפשטו ליטול ריבית.

פסוק ח'

"וְשָׁם אִשָּׁה גְדוֹלָה וַתַּחֲזֶק בּוֹ לֶאֱכָל לָחֶם"

רלב"ג:

ד"ה ותחזק בו: אחשוב שהשתדלה בכל עוז בביתה ושיבוא שם בכל עת שיהיה בעיר שונם.
ואחשוב שלא נתפרסם לה עדיין מעלת אלישע, אך היה דרכה להביא לביתה מה שתוכל מהאורחים הבאים בעיר; וזה כי זה היה בתחילת ענין אלישע לפי מה שיראה מהזמן...

פסוק ח'

"וַתַּחֲזֶק בּוֹ לֶאֱכָל לָחֶם"

אלשיך: 

לשון חזקה כמשמעו. והוא שעל ידי שלוחים רבים ונכבדים לפי כבודו לא אחת ולא שתים פעמים האכילתו לחם בביתה, עד היות לה חזקה למצוה זו... וזהו "ותחזק בו לאכול לחם" ומאז והלאה לא היה לה להזמינו בכל פעם שהיה בא לעיר, כי כבר הוחזק ואין לשנות אכסניא כי אם "ויהי מדי עברו יסור שמה".

פסוק ט'

"וַתֹּאמֶר אֶל אִישָׁהּ הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִישׁ אֱ-לֹהִים קָדוֹשׁ הוּא"

ברכות י':

אמר ר' יוסי בר' חנינא: מכאן שהאשה מכרת באורחים יותר מן האיש.
"קדוש הוא" – אמר ר' יוסי בר' חנינא: הוא קדוש ומשרתו אינו קדוש.

מקשה בעל "עיון יעקב", (פירוש לעין יעקב):

ולמה נאמר "באורחים" לשון רבים, ולא "באורח" לשון יחיד, דהא על אלישע לבדו קאמר?

פסוק י"ג

"הֲיֵשׁ לְדַבֶּר לָךְ אֶל הַמֶּלֶךְ אוֹ אֶל שַׂר הַצָּבָא וַתֹּאמֶר בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יֹשָׁבֶת"

 פסוק כ"ג

" ... כִּי נַפְשָׁהּ מָרָה לָהּ וַה' הֶעְלִים מִמֶּנִּי"

ראב"ע, בראשית ל"ג ט':

ד"ה והיה המחנה הנשאר לפליטה: אולי יהיה שיברחו או תשוך חמת אחיו בהכותו המחנה האחת, או יבוא להם רווח והצלה מה'...
ומה שאמר רבנו שלמה (= רש"י), שיהיה לפליטה בעל כרחו הוא דרך דרש. ואם ה' אמר לו (כ"ח י"ד) "והיה זרעך כעפר הארץ" לא ידע אם על אלה או על אחרים. כי הנה יוסף כאשר נמכר והיה יעקב חי והוא לא ידע, כי אין הנביא יודע נסתרות, אם לא יגלה לו ה', ואלישע אמר (מלכים ב' ד') "וה' העלים ממני..."