"לך לך... והיה ברכה"

בראשית פרק יב, פסוקים א - ג

עיין גם גיליון לך לך תש"ג העוסק אף הוא בפסוקים אלה.

עצה טובה: למדריך חברת נוער מתקדמת: לשבת לך-לך למד עם חברתך בקשר לפרקנו: רמב"ם הלכות עכו"ם פרק א'.

בעל עקדת יצחק, מקשה לפסוקים ראשונים של פרקנו:

הספק הראשון הנופל בפרשתנו הוא הזרות הנפלא המגיע מסיפור "ויאמר ה' אל אברם... ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך..." מבלי שהקדים סיפור זכויות ומעשים טובים ממנו, ראויים שתשרה עליו שכינה, להבטיחו בכל הגדולות האלה.

מהי תשובת הרמב"ן לשאלה זו?

רמב"ן, פרק י"א פסוק כ"ח:

ד"ה על פני תרח: על פני תרח אביו בארץ מולדתו - כתב רש"י, כדרך דברי רבותינו (בבראשית רבה ל"ח י"ג) תרח קבל על אברם בנו לפני נמרוד על שבירת צלמיו והשליכהו לכבשן, והרן ישב ואמר אם אברם נוצח אני שלו, ואם נמרוד נוצח אני שלו, וכשניצל אברם אמרו לו משל מי אתה, אמר להם משל אברם אני, השליכוהו לכבשן ונשרף, וזהו אור כשדים. ומנחם פירש אור, בקעה, וכן על כן באורים כבדו ה' (ישעיה כ"ד ט"ו), וכן מאורת צפעוני (שם י"א ח'), כל חור ובקע עמוק יקרא אור: והענין שקבלו רבותינו בזה הוא האמת, ואני מבאר אותו...
והענין המקובל הזה נמצא גם כן בספר קדמוני הגוים כמו שכתב הרב במורה הנבוכים (ג' כ"ט), כי הזכירו בספר עבודת האכרים המצרים כי אברם אשר נולד בכותא חלק על דעת ההמון שהיו עובדים השמש, ונתן המלך אותו בבית הסוהר והיה עמהם בתוכחות ימים רבים שם, אחר כך פחד המלך שישחית עליו ארצו ויסיר בני האדם מאמונתם וגירש אותו אל קצה ארץ כנען אחר שלקח כל הונו. והנה על כל פנים במקום ההוא בארץ כשדים נעשה נס לאברהם אבינו, או נס נסתר, שנתן בלב אותו המלך להצילו ושלא ימיתנו והוציא אותו מבית הסוהר שילך לנפשו, או נס מפורסם שהשליכו לכבשן האש וניצל כדברי רבותינו.
ואל יפתה אותך רבי אברהם בקושיותיו שאומר שלא סיפר הכתוב זה הפלא, כי עוד אתן לך טעם וראיה בזה ובכיוצא בו (בראשית מ"ו ט"ו). אבל הגוים ההם לא הזכירו זה בספרם לפי שהם חולקים על דעתו, והיו חושבים בנסו שהוא מעשה כשפים כענין משה רבנו עם המצרים בתחילת מעשיו. ומפני זה לא הזכיר עוד הכתוב הנס הזה כי היה צריך להזכיר דברי החולקים עליו כאשר הזכיר דברי חרטומי מצרים, ולא נתבארו דברי אברהם עמהם כאשר נתבארו דברי משה רבינו בסוף.
וזהו שאמר הכתוב (להלן ט"ו ז') אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה, כי מילת הוצאתיך תלמד על נס, כי לא אמר אשר לקחתיך מאור כשדים, אבל אמר הוצאתיך, שהוציא ממסגר אסיר, כמו אשר הוצאתיך מארץ מצרים (שמות כ' ב'). ואמר לתת לך את הארץ הזאת לרשתה, כי מעת הוציאו אותו מאור כשדים היה הרצון לפניו יתעלה שיגדלנו ויתן לו את הארץ ההיא, ותרח אביו ואברהם היה בלבם מן היום ההוא שניצל שילכו אל ארץ כנען להתרחק מארץ כשדים מפחד המלך, כי חרן קרוב להם, ועם אחד ושפה אחת לכולם, כי לשון ארמית לשניהם, ורצו ללכת אל עם אשר לא ישמע לשונו המלך ההוא ועמו.
וזהו טעם ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען ויבאו עד חרן, אשר שם משפחותיהם ואבותיהם מעולם, וישבו ביניהם ונתעכבו שם ימים רבים. ושם נצטוה אברהם לעשות מה שעלה בדעתו ללכת ארצה כנען ועזב את אביו, ומת שם בחרן ארצו, והוא הלך עם אשתו ולוט בן אחיו ארצה כנען. וזהו שאמר הכתוב (יהושע כ"ד ג') ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר ואולך אותו בכל ארץ כנען, כי בעבר הנהר נצטוה בזה, ומשם לקחו והוליכו בכל ארץ כנען.

פרק י"ב פסוק ב':

ד"ה והיה ברכה: ... והנה זאת הפרשה לא ביארה כל הענין, כי מה טעם שיאמר לו הקב"ה עזוב ארצך ואיטיבה עמך טובה שלא היתה כמוהו בעולם, מבלי שיקדים שהיה אברהם עובד אלהים או צדיק תמים, או שיאמר טעם לעזיבת הארץ, שיהיה בהליכתו אל ארץ אחרת קרבת אלהים. ומנהג הכתוב לאמר התהלך לפני ותשמע בקולי ואיטיבה עמך כאשר בדוד ובשלמה, וכענין התורה כולה אם בחוקותי תלכו (ויקרא כ"ו ג'), אם שמע תשמע בקול ה' אלהיך (דברים כ"ח א'). וביצחק אמר בעבור אברהם עבדי (להלן כ"ו כ"ד). אבל להבטיחו בעבור יציאת הארץ אין בו טעם.
אבל הטעם, מפני שעשו אנשי אור כשדים עמו רעות רבות על אמונתו בהקב"ה, והוא ברח מהם ללכת ארצה כנען ונתעכב בחרן, אמר לו לעזוב גם אלו ולעשות כאשר חשב מתחילה, שתהיה עבודתו לו וקריאת בני האדם לשם ה' בארץ הנבחרת, ושם יגדל שמו ויתברכו בו הגוים ההם, לא כאשר עשו עמו באור כשדים שהיו מבזין ומקללים אותו, ושמו אותו בבור או בכבשן האש. ואמר לו שיברך מברכיו ואם יחיד מקללו יואר, וזה טעם הפרשה. אבל התורה לא תרצה להאריך בדעות עובדי עבודה זרה ולפרש הענין שהיה בינו ובין הכשדים באמונה, כאשר קיצרה בענין דור אנוש וסברתם בעבודה זרה שחידשו.

מהי דעת הרמב"ן על נס כבשן האש?

התוכל לענות לשאלת בעל העקדה תשובה אחרת?

שאלה קשה שאלה קשה ביותר