היציאה למלחמה

הנלחם עלול לצאת לקרב מתוך שתי הרגשות בלתי רצויות, אשר נגד שתיהן מכוונים דברי הכהן, לדעת הרמב"ן. אילו הן שתי ההרגשות האלה?

מה ההבדל בין אופי דברי הכהן (פסוקים ג'-ד') ובין אופי דברי השוטרים (ה'-ו'-ז')?

נחלקו המפרשים בטעם שילוח זה מן המלחמה, אם הוא לטובת היחיד (אשר לא חנך, לא חילל, לא לקח) או לטובת הכלל, כלומר: לטובת המלחמה.
לאיזו דעה נוטים המפרשים הבאים?
סדרם לקבוצות ונמק את דעתם!

התוכל לישב סתירה זו בעזרת הפסוק "ודוד הלך ושב..." (שמואל א', י"ז, ט"ו)?

נסה להכריע בין שניהם ונמק הכרעתך!

ועיין גם בדברי רש"י, בראשית ל"ב, ח':

ד"ה ויירא ויצר: ויירא שמא יהרג; וייצר לו אם יהרוג הוא את אחרים.

פסוק א'

"כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶךָ וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב עַם רַב מִמְּךָ לֹא תִירָא מֵהֶם כִּי ה' אֱ-לֹהֶיךָ עִמָּךְ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם"

ד"ה כי תצא למלחמה: סמך הכתוב יציאת מלחמה לכהן, לומר לך שאין מחוסר איבר יוצא למלחמה.
דבר אחר: לומר לך, אם עשית משפט צדק אתה מובטח שאם תצא למלחמה את נוצח. וכן דוד הוא אומר (תהלים קי"ט) "עשיתי משפט וצדק אל תניחני לעושקי".

לפי דעת כמה ממפרשי רש"י, אין מדרכו להביא שני פירושים או שני מדרשים לד"ה אחד, אלא במקום שאין אחד מהם מתרץ את קושייתו תירוץ מספיק.

פסוק א'

"כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶךָ וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב עַם רַב מִמְּךָ לֹא תִירָא מֵהֶם כִּי ה' אֱ-לֹהֶיךָ עִמָּךְ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם"

ד"ה על אויביך: יהיו בעיניך כאויבים, אל תרחם עליהם, כי לא ירחמו עליך.

מה קשה לו, ומה הצריכו להוסיף דבריו אלה?

פסוק א'

"כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶךָ וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב עַם רַב מִמְּךָ לֹא תִירָא מֵהֶם כִּי ה' אֱ-לֹהֶיךָ עִמָּךְ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם"

ד"ה סוס ורכב: בעיני כולם כסוס אחד, וכן הוא אומר (שופטים ו') "והכית את מדין כאיש אחד". וכן הוא אומר (שמות ט"ו) "כי בא סוס פרעה".

פסוק א'

"כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶךָ וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב עַם רַב מִמְּךָ לֹא תִירָא מֵהֶם כִּי ה' אֱ-לֹהֶיךָ עִמָּךְ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם"

ד"ה עם רב ממך: בעיניך הוא רב אבל בעיני אינו רב.

מה קשה לו, ומה תירץ בדבריו?

פסוק ג'

"וְאָמַר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֵיכֶם אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם"

...ד"א על אויביכם: אין אלה אחיכם, שאם תפלו בידם - אינם מרחמים עליכם. אין זו כמלחמת יהודה עם ישראל שנאמר להלן (דברי הימים ב', כ"ח). ויקומו האנשים אשר נקבו בשמות ויחזיקו בשביה וכל מערומיהם הלבישו מן השלל וילבשום וינעלום ויאכלום וישקום ויסכום וינהלום בחמורים לכל כושל ויביאום ירחו עיר התמרים אצל אחיהם וישובו שומרון" – אלא על אויביכם אתם הולכים, ולפיכך התחזקו למלחמה.

למה בחר כדוגמא מכל מלחמות יהודה עם ישראל דווקא בזו המסופרת בספר דברי הימים ב' כ"ח?