עבד עברי

פסוק י"ג

"וְכִי תְשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ לֹא תְשַׁלְּחֶנּוּ רֵיקָם"

פסוק י"ד

"הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק לוֹ מִצֹּאנְךָ וּמִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ"

ספר החינוך:

מצוות לא תעשה, שלא נוציא עבד עברי בידיים ריקניות מעבדותנו כשיצא בן חורין לסוף שש שנים...
מצוות עשה לתת ממה שיש לנו לעבד עברי בזמן שיצא מתחת ידינו לחירות ולא נשלחנו בידיים ריקניות; ועל זה נאמר: "הענק תעניק לו מצאנך, מגרנך ומיקבך".
משורשי המצוה, למען נקנה בנפשנו מידות מעולות יקרות וחמודות; ועם הנפש היקרה והמעולה נזכה לטוב. והאל הטוב חפץ להיטיב עמנו, והודנו והדרנו הוא, שנרחם על מי שעבד אותנו, וניתן לו משלנו בתורת חפץ מלבד מה שהתנינו עמו לתת לו בשכרו...
ונוהגת מצוה זו בזכרים ובנקבות בזמן הבית, שאין דין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג, ומכל מקום אף בזמן הזה ישמע חכם ויוסף לקח, שאם שכר אחד מבני ישראל לעבדו זמן מרובה או אפילו זמן מועט, שיעניק לו בצאתו מעמו.

קידושין י"ד ע"ב:

תניא: המוכר עצמו אינו נרצע, מכרוהו בית דין – נרצע. המוכר עצמו אין מעניקין לו, מכרוהו בין דין – מעניקין לו. ר' אליעזר אומר: ... זה וזה נרצע, זה וזה מעניקין לו.

פסוק י"ז

"וְלָקַחְתָּ אֶת הַמַּרְצֵעַ וְנָתַתָּה בְאָזְנוֹ וּבַדֶּלֶת וְהָיָה לְךָ עֶבֶד עוֹלָם"

רש"י, שמות כ"א, ה'-ו':

ד"ה ורצע אדוניו את אזנו במרצע: ומה ראה אוזן להירצע מכל שאר איברים שבגוף? אמר ר' יוחנן בן זכאי, אוזן זאת ששמעה על הר סיני: "לא תגנוב!" והלך וגנב – תירצע. ואם מוכר עצמו: אוזן ששמעה על הר סיני: "כי לי בני ישראל עבדים" והלך זה וקנה אדון לעצמו – תירצע. ר' שמעון היה דורש מקרא זה כמין חומר. מה נשתנו דלת ומזוזה מכל כלים שבבית? אמר הקב"ה: דלת ומזוזה שהיו עדים במצרים כשפסחתי על המשקוף ועל שתי המזוזות ואמרתי (ויקרא כ"ה) "כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם" – ולא עבדים לעבדים, והלך וקנה אדון לעצמו – ירצע בפניהם.

פסוק י"ח

"וּבֵרַכְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה"