למבנה ספר דברים

לדעת כמה מפרשים עומד פרק ד' בין שני חלקי הספר העיקריים:

חלק א': א', א' - ג', כ"ט

חלק ב': ה', א' - כ"ו, ט"ו

ויש אומרים שפרקנו הוא מעין הקדמה לחלק השני של הספר: ד' א' – כ"ו, ט"ו.

ואלה דברי הרמב"ן למבנה הספר:

פרק א' פסוק א':

ד"ה אלה הדברים אשר דבר משה: על המצוות אשר יזכיר בכל הספר מתחילת עשרת הדברות שבפרשת ואתחנן...

פרק א' פסוק ו':

ד"ה ה' אלוקינו דבר אלינו בחרב: והטעם, כי כאשר הואיל משה לבאר את המצוות אמר להם בתחילת דבריו: ה' אלוקינו דיבר אלינו בחורב, אחרי שנתן לנו עשרת הדברים שנכבוש הארץ מיד ונעבור את הירדן וחטאתיכם גרמו לכם זה וזה, ונמשכו דברי הפתיחה הזאת עד (ד', מ') "ושמרת את חקיו ואת מצותיו אשר אנכי מצוך היום..."
אז קרא משה אל כל ישראל אשר היו לפניו ואמר (ה', א') "שמע ישראל את החקים ואת המשפטים אשר אנכי דובר באזניכם היום" והתחיל בביאור התורה עשרת הדברות שישמעו אותם בביאור מפי המקבל אותם מפיו של הקב"ה, ואחרי כן יודיעם ייחוד השם (ו', א') "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" וכל המצוות שבספר הזה.
ולכך יפרש בכאן (א', א') "אשר דבר משה אל כל ישראל" ושם (ה', א') "ויקרא משה אל כל ישראל" כי ביאור התורה ותשלום המצוות צריך להיות במעמד כל ישראל, כאשר היה במתן התורה.
ומפני שהאריך בדברי הפתיחה הזאת, חזר הכתוב למקום שפסק בתחילת ביאור התורה ואמר (ד', מ"ד) "וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל", אלה העדות והחוקים והמשפטים אשר דיבר משה אל בני ישראל בצאתם ממצרים.

פרק ג' פסוק כ"ד, (קרוב לסוף דבריו שם):

ד"ה ה' אלוקים:  והנה השלים התוכחות בזה שהודיע אותם שגרמו אבותיהם רעה על עצמם וגם עליו גרמו עונש שלא יעבור לארץ, אבל הם – הבנים – יעברו ויירשו אותה, אם לא יהיו כאבותם דור סורר ומורה ולכך יתחיל עתה להזהירם בכללי המצוות שלא יוסיפו עליהם ולא יגרעו מהם.

פסוק ו'

"וְאָמְרוּ [העמים] רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה"

פסוק ז'

"כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּה' אֱ-לֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו"

פסוק כ"ח

"וַעֲבַדְתֶּם שָׁם אֱלֹהִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם"

   ועיין גם פרק כ"ח פסוק ל"ו

"וְעָבַדְתָּ שָּׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים עֵץ וָאָבֶן"

    ועיין גם פרק כ"ח פסוק ס"ד

"וְעָבַדְתָּ שָּׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ עֵץ וָאָבֶן"

ר' יצחק קארו, בספרו תולדות יצחק, מקשה לפסוקנו:

למה אמר בענין העונש "ועבדתם שם אלוהים אחרים", שזאת עבירה היא ולא עונש?

והנה אחדות מתשובות המפרשים:

תרגום אונקלוס:

ותפלחון תמן לעממיא פלחי טעותא.

רש"י:

משאתם עובדים לעובדיהם כאילו אתם עובדים להם.

אברבנאל:

... וזכר עוד מעונשם, שמפני הצרות העצומות בגלות יבואו רבים מהם לצאת מכלל הדת ולעבוד צורות מעשה ידי אדם לא להאמינם בהם, כי אם בידיעתם והכרתם שהם עץ ואבן אשר לא יראון ולא ישמעון, מפני שלא תהיה העבודה ההיא רק להימלט מן המוות. ... ולא נזכר זה כאן בדרך חטא, כי אם בדרך עונש, שזה היה להם הגדול שברעות, שבהכרתם והרגישם האמונה האלוקית בלבם, יעבדו אלילים בפיהם ובלשונם יכזבו...

עקדת יצחק, לכ"ח, ס"ד:

... אמנם בגלות הראשון לא נאמר "אשר לא ידעת אתה ואבותיך", לפי שעבודות הבבליים כבר היו ידועים להם בהיותם על אדמתם ועבדום הרבה שנים; אמנם זאת העבודה תהיה זרה להם בלי ספק.
ויתכן שיובן (הכוונה לפסוק ס"ד) שנמצאו בגלות הזה כמה אלפים ורבבות מישראל שהחליפו שיטתם והמירו דתם לסיבת הגזירות אשר נגזרו עליהם... והנה על אלו המחליפים שיטתם אשר "ובגויים האלה לא תרגיע", כי אף על פי שנתערבו בגויים ההם לגמרי, לא ימצאו ביניהם מנוח, כי הם יחרפו ויבזו אותם תמיד ויחשבו עליהם מחשבות ועלילות מפאת דתם ותמיד הם חשודים בעיניהם למתייהדים ומגלגלים עליהם סכנות עצומות, ומה גם עתה בזמננו זה, אשר עלה עשנן השמימה בכל מלכויות ספרד ובאיי הים, שלישיתם טרף האש, שלישיתם יברחו הנה והנה להיחבא והנשארים יהיו בפחד גדול ומורך נפלא מפחד לבבם וממראה עיניהם.

ביאור, הרץ הומברג תלמידו של בן-מנחם (הרמבמ"ן):

...וממשמעות הכתוב שיענישם ה'. ולדעתי אין עונש גדול מזה, וכל הנגעים וכל הייסורים הבאים לו לאדם אינם קשים נגד החולי הרע ומר הזה, שתשקע הנפש במצולת התועבה וילכד האדם ברשת החטא עד אשר לא יוכל להימלט, כי אין למעלה ממכאובות הנפש המכרת את עוונה ומריה ולא תוכל לעמוד כנגדה מחמת הרגל העבירה, ואין מרפא לנפש ההיא עד שתתאמץ ותתחזק בכל כוחותיה לנתק ממנה מוסרות ההרגל ההוא בחזקה...