מחלוקת קרח ועדתו

במדבר פרק טז

הערה: גיליון זה הוא המשכו של גיליון קרח תשי"ג שעסק במחלוקתו של קרח בכללה,

וכן בפסוקים הראשונים של פרקנו.

השווה:

דברי משה

דברי קרח, דתן ואבירם

פסוק ד'

"וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו"

פסוק ה'

"וַיְדַבֵּר אֶל קֹרַח וְאֶל כָּל עֲדָתוֹ"

פסוק ז'

"... רַב לָכֶם בְּנֵי לֵוִי"

פסוק ט'

"הַמְעַט מִכֶּם כִּי הִבְדִּיל אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶתְכֶם מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב אֶתְכֶם אֵלָיו..."

פסוק י'

"וַיַּקְרֵב אֹתְךָ וְאֶת כָּל אַחֶיךָ בְנֵי לֵוִי אִתָּךְ וּבִקַּשְׁתֶּם גַּם-כְּהֻנָּה?"

פסוק ג'

"וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים..."

פסוק י"ג

"הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר?"

ר' יצחק עראמה, עקדת יצחק פרשת קרח:

בסגנון דבריהם ובנרצה מהם (= בכוונת דבריהם) הורו תכלית חציפותם ועזותם, וזה כי לפי שמשה התחיל דיבורו עמהם במילת "המעט מכם" וסיים דבריו באמרו "רב לכם, בני לוי", שהם הדברים שהתחילו הם עמו, באמרם "רב לכם, כי כל העדה כלם קדושים", כוונו גם הם עכשיו להתחיל דיבורם "המעט כי העליתנו", כלומר:
"אתה תפשת בסוף מליצתך ראשית דיבורנו, גם אנו נתפוש בראשית דיבורנו ראשית מליצתך, כי גם לנו פה להשיב כמוך". והם ודאי דברי קנטור וחילוק על רבם.

הסבר מהו, אפוא, האמצעי הסגנוני הנותן ביטוי ל"תכלית חציפותם ועזותם".

הראה בדבריהם (פסוקים י"ב-י"ד) עוד ביטויים המעידים על "חוצפה ועזות" זו?

הבא דוגמא לסגנון ויכוח זה (דיבור המחקה דיבור) גם בפרשה הקודמת (שלח)!

שאלה קשה שאלה קשה ביותר