פרשת ציצית

הערה: עיין לפרשת ציצית גם גיליון שלח תשי"ג!

רש"י, פסוק ל"ח:

ד"ה ועשו להם ציצת: על שם הפתילים התלויים בה, כמו (יחזקאל ח') "ויקחני בציצת ראשי".
דבר אחר: "ציצת" – על שם "וראיתם אותו" כמו (שיר השירים ב') "מציץ מן החרכים".

רשב"ם, פסוק ל"ח:

ד"ה ציצת: כמו (יחזקאל ח') "בציצת ראשי", קבוצת פתילין תלויין כשער הראש.

פסוק ל"ט:

ד"ה והיה לכם לציצת: הציצית הזה יהיה לכם לראייה, שתראו אותו כמו (שיר השירים ב') "מציץ מן החרכים".

פסוק ל"ח

"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת"

פסוק ל"ט

"וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם..."

באור:

... ושיעור הפסוקים כך הוא: "דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם", כשיעשו להם ציצת על כנפי בגדיהם לדורותם, וכשיתנו על ציצת הכנף פתיל תכלת – על פי החיוב המפורש במקום אחר, בדברים כ"ב י"ב "גדלים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה" –
אז תאמר להם: "והיה לכם לציצת וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה'"

פסוק ל"ט

"וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם"

מנחות מ"ג ע"ב:

אמר ר' מאיר: מה נשתנה תכלת מכל הצבעונים? מפני שתכלת דומה לים, וים לרקיע, ורקיע לכסא הכבוד.

מאמר חז"ל זה מוסב ע"י כלי יקר, בהשתמשו בדברי ספרי האזינו (דברים ל"ב א'):

אמר לו הקב"ה למשה: הסתכלו בשמים שבראתי לשמשכם, שמא שינו מידתם או שמא עלה גלגל חמה מן המערב, ולא עוד אלא ששמח לעשות רצוני. וכן הוא אומר לעניין הים (ירמיהו ה') "האותי לא תיראו... אשר שמתי חול גבול לים חק עולם ולא יעברנהו ויתגעשו ולא יוכלו והמו גליו ולא יעברנהו".
שמא שינה מידתו? ולא עוד אלא שמצטער לעשות (לצאת מגבולות) ואינו יכול, שנאמר "ויתגעשו ולא יוכלו".
מכאן ראיה שהים אינו משנה מידתו מיראה, שהרי מצטער לעשות ואינו רשאי, והשמים אינם משנים מידתם מאהבה. והנה בענין התכלת אמרו רבותינו "תכלת דומה לים". וע"י שיסתכל בחוט זה יזכור את הים הדומה לו בצבעו ויהיה הים תמיד לנגד עיניו, ואז יתבונן במעשה הים שאינו יוצא ממידתו אפילו כמלוא נימה, וממנו יראה וכן יעשה... ואם יעבור אפילו על אחת מכל המצוות הרי הוא יוצא מן המידה אשר מדד לו ה' לומר "עד פה תבוא ולא תוסיף, בזה מותר וזה אסור". אך לפי שמן הים אין ללמוד אלא לעבוד את ה' מיראה, כמו שאמרנו בים שמצטער לצאת ממידתו ואינו יכול, וכמו שאמר "האותי לא תיראו, נאום ה', אם מפני לא תחילו אשר שמתי חול גבול לים חק עולם ולא יעברנהו" (ירמיהו ה'), שמע מיניה שמן הים אין ללמוד כי אם את היראה. אבל העושה מאהבה ועובד את ה' בשמחה - גדול מן הירא אלוקים, על כן אמר "וים דומה לרקיע", וממנו יראה וכן יעשה. מה רקיע אינו משנה מידתו ולא עוד אלא ששמח לעבוד, כך יעבוד גם הוא את ה' בשמחה מאהבה; ואם יאמר: מה יתרון לעושה מאהבה על עושה מיראה, על זה אמר: "ורקיע דומה לכסא הכבוד", כי על ידי זה יזכור שמתוך האהבה יבוא לדביקות השכינה... כי כל ירא מתרחק מזה שהוא ירא ממנו, והאוהב משתדל לדבק בנאהב לו.

ספורנו:

תזכרו שאתם עבדים לשם יתברך שקיבלתם מצוותיו באלה ובשבועה, וזה בראותם הציצית שהוא כחותם המלך בעבדיו.

פסוק ל"ט

"וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם"

רמב"ם, הלכות עכו"ם פרק ב' הלכה ג':

... ולא עכו"ם בלבד היא שאסור להפנות אחריה במחשבה, אלא כל מחשבה שהוא גורם לו לאדם לעקור עיקר מעיקרי התורה מוזהרין אנו, שלא להעלותה על לבנו ולא נסיח דעתנו לכך, ונחשוב ונמשך אחרי הרהורי הלב, מפני שדעתו של אדם קצרה ולא כל הדעות יכולין להשיג האמת על בוריה, ואם ימשך כל אדם אחרי מחשבות ליבו, נמצא מחריב את העולם לפי קוצר דעתו.
כיצד? פעמים יתור אחרי עכו"ם ופעמים יחשוב בייחוד הבורא, שמא הוא – שמא אינו? מה למעלה ומה למטה...? ופעמים בנבואה, שמא היא אמת – שמא אינה? ואינו יודע המידות שידין בהן עד שידע האמת על בוריו, ונמצא יוצא לידי מינות;
ועל עניין זה הזהירה התורה ונאמר בה "ולא תתורו אחרי לבבכם...", כלומר: לא ימשך כל אחד מכם אחרי דעתו הקצרה וידמה שמחשבתו משגת האמת. כך אמרו חכמים (ברכות י"ב) "אחרי לבבכם" זו מינות...

ספורנו, פסוק ל"ט:

ד"ה וראיתם אותו וזכרתם: ...וזה תחדלו לתור אחרי לבבכם להשיג שרירות לבכם בעושר ובכבוד אפילו ע"י גזל.