ברכת כהנים

אברבנאל:

ה"ברכה" - שם משותף, כי יש מה' לנבראיו והיא השפעה והטבה כמו שנאמר (בראשית כ"ד): "וה' ברך את אברהם בכל"... ויש ברכה שהיא מהנבראים אליו יתברך, והיא הלל ושבח כמו (דברי הימים א', כ"ט): "ויברך דוד את ה'"... ויש ברכה שהיא מהנבראים לקצתם והיא אינה שפע כמו ברכת ה' לנבראיו, ולא שבח והודאה כברכת הברואים לבורא, אבל תפילה ובקשת רחמים על המתברך שישפיע עליו הקב"ה מברכתו. ולזה גם כאן "דבר אל אהרן ואל בניו כה תברכו... אמור להם...", כי אינם אלא מתפללים בלבד על ברכתם – וזהו "אמור להם" שיהיה עניינם אמירה ותפילה עליהם בלבד – לא דבר אחר.

פסוק כ"ד

"יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ"

רש"י:  

ד"ה יברכך: שיתברכו נכסיך.

ד"ה וישמרך: שלא יבואו עליך שודדים ליטול ממונך, שהנותן מתנה לעבדו אינו יכול לשמרו מכל אדם, וכיון שבאים ליסטים עליו ונוטלין אותה ממנו, מה הנאה יש לו במתנה זו, אבל הקב"ה הוא הנותן, הוא השומר...

ספורנו:

ד"ה יברכך: בעושר ובנכסים, שאם אין קמח אין תורה.

ד"ה וישמרך: מן הגזלנים.

העמק דבר:

ד"ה יברכך: נכלל בזה לכל אדם כפי הראוי לו להתברך. לעוסק בתורה – בלימודו, לעוסק במסחר – בסחורתו, תוספת לכל אדם במה שיש לו.

ד"ה וישמרך: דברכה בעי שמירה שלא תיהפך לרועץ, חס ושלום. בעל התורה בעי שמירה מן הגאווה וחילול השם וכדומה, וכמשמעו – שלא ישכח. בעל הנכסים בעי שמירה שלא יהיה העושר לרעתו, כמו בקורח ונבות; וכמשמעו – מגניבה ואבידה.

פסוק כ"ה

"יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ"

במדבר רבה י"א, ו':

שיביט בך בפנים מאירות ולא בפנים זעומות.
דבר אחר: "יאר" – זה מאור תורה, שיאיר עיניך ולבך בתורה ויתן לך בנים בני תורה, שנאמר: "כי נר מצוה ותורה אור".

רש"י:

ד"ה יאר: יראה לך פנים שוחקות, פנים צהובות.

פסוק כ"ו

"יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ"

ראש השנה י"ז ע"ב:

שאלה בלוריאה הגיורת את רבן גמליאל: כתוב בתורתכם (דברים י') "אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד" וכתיב (במדבר ו'): "ישא ה' פניו אליך"? נטפל לה ר' יוסי הכהן, אמר לה: אמשול לך משל למה הדבר דומה? לאדם שנושה בחברו מנה, וקבע לו זמן בפני המלך ונשבע לו בחיי המלך, הגיע זמן ולא נתן לו כלום. בא לפייס את המלך. אמר לו (המלך): "עלבוני מחול לך, לך ופייס את חברך" אף הכא נמי: כאן (בדברים – "אשר לא ישא פנים") בעברות שבין אדם לחברו; כאן (במדבר ו') – בעברות שבין אדם למקום.

פסוק כ"ז

"וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרְכֵם"

חולין  מ"ט ע"א:

תניא ר' ישמעאל אומר: למדנו ברכה לישראל – ברכה לכהנים עצמם לא למדנו. כשהוא אומר "ואני אברכם" – הוי אומר: כהנים מברכין לישראל והקב"ה מברך לכהנים.

אלשיך:

יתכן כי בא יתברך לתת טוב טעם, בל יאמר איש אחד: אם הברכה ממנו יתברך היא – למה ידברו הכהנים עם ישראל לומר "יברכך"? הלא טוב הוא ידברו הכהנים אל ה' ויאמרו אליו: "ברכם ה' ושמרם!"
לזה אמר "כה תברכו" ותתייחסו אתם למברכים באמור הם עצמם "יברכך", לא שיאמרו לה', והטעם, כי הנה על ידי כך "ושמו את שמי על בני ישראל" – הם מכוונים אותם לקבל הברכה ומשפיעים עליהם, מה שאין כן בדברם עמו יתברך "ברכם ה'" – אין אתם משימים שם ה' על ישראל לכוונם אליו.

שד"ל:

מליצת "שים שם על" - אין לה דוגמא.