הפטרה

אברבנאל, מקשה:

מה היה צורך באותה מראה לאשת מנוח? כי אף ששמשון לא יהיה נזיר ממן הבטן, לא תקצר יד ה' להושיע את ישראל על ידו, כל שכן שכבר יוכל להיות נזיר אחר כך מנדרו, ומה לו שיהיה נזיר מן הבטן שהוצרך לבוא עליו מלאך?

וזו תשובתו:

היה צורך במראה הזאת להגיד לאשה באופן שהבן שתלד ידע וישכיל ויתן אל לבו שהוא כלי מאת אלוקים ושליח ההשגחה, וגם היה צריך להזהיר האשה הדברים שתאכל, באופן שהוולד אשר במעיה יזון במאכלים טהורים ויקנה מזג טהור ומתחלף (=מתנגד) למזגי הפלשתים האוכלים כל טומאה ושותים במזרקי היין ויהיה זה סיבה לשנאתו אותם ולהילחם בהם תמיד ולעשות בתוכם נקמות ה'.
וגם לסיבה אחרת והיא: לפי שהיה גלוי לפניו הדברים הזרים שהיה עתיד שמשון לעשותו, רצה יתברך שלא יחשוב אדם שיהיו מעשיו מעשי שכרות, ומפני זה ציוהו שיהיה מבטן אמו נזיר.
וגם ציוה שינזר כדי שלא יעלה מורה על ראשו ויהיו שערותיו תלתלים שחורות כעורב, כאילו הוא מתאבל על שעבוד ישראל והיות הפלשתים גוברים עליהם, עד שתמיד מפני זה יכסוף להינקם מהם.

השווה לדבריו אלה את דברי א' קריב, "מעז יצא מר" (משמעו של מעשה שמשון)*:

כשם שאין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד, כך אין שני מושיעים עושים שליחותם בדרך אחת. וכשם שיש ניסויים במערכי הטבע כך יש כעין ניסויים מצד ההשגחה להגשים את כוונותיה על ידי הכוחות השונים הגלומים באדם. שמשון היה בעל שליחות בדרך חדשה. והוא היה גם אבן הבוחן לדרך זו.
בימים שהפלשתים הכניעו את שבטי ישראל בעז כוחם ובכלי מלחמה שהיו בידיהם ולא היו עדיין בידי ישראל, היתה העצה העליונה לשלוח לישראל איש גיבור-כח בשיעור מופלא, שלא יהא זקוק לאנשי מלחמה עמו ואף לא לשום כלי-מלחמה העשוי בידי אדם, כי הוא עצמו הכלי – כלי אלוקים.
בזמנים הקדומים של תולדות ישראל בולטת דמות הנביא – איש הגילוי של-דבר אלוקים. הפעם מופיע על הבמה איש הגילוי של כח-אלוקים. בידו הופקד לשם תכלית מסוימה פקדון ממין חדש – גבורה. אולם הגבורה מבחינה ישראלית היא אליה וקוצים בה, כי הגבורה לפי טבע בריתה, בהיותה יתרון כח שבגוף, נותנת שליטה יתרה לגוף על-הנפש ומושכת את האדם לצד האינסטינקטים הנמוכים שבו. ואוי לאותה גבורה שמכרעת את נשמת בעליה, ומכל שכן שגבורה אשר כזו פסולה לעשות שליחות של מעלה. אך נוסף על סכנת הגבורה כשלעצמה נטמנה לשמשון רשת מַדוחים גם מצד הפלשתים, אשר לא מחנה יתיצב נכחם אלא מטעם יעודו יהא שומה עליו להתהלך בעריהם ולהכריעם בתוך גבולם, ובקרבה זו עלול הוא ללמוד את דרכיהם ולהיטמא בטמאותם.
בצד מלחמותיו בפלשתים נכונו לו אפוא מלכתחילה גם נפתולים קשים עם יצרים רעים שישיתו עליו ככל הימים. ובמערכה זו של שמשון היחיד תלוי בסופו של דבר גם בגורל המערכה של שמשון השליח, כי אם ידו תהיה על התחתונה בנפתולי לבבו, לא איש הוא עוד להילחם מלחמות ה'.

------------------------------------------------------------------------------------

*נדפס ב"מסכה": מאסף לספרות, הוצאת הסופרים העברים תל אביב תשי"ב. הודפס גם ב"אנתולוגיה מקראית" בעריכת גדליה אלקושי, תל אביב דביר תשי"ד; ובירחון "אורות" ט', הוצאת המחלקה לחינוך ולתרבות, ירושלים תשי"ג חשוון; (הערת העורכים: וכן בשבעת עמודי התנ"ך אישים ואידאות בספר הספרים, הוצאת בית-אל תשס"ב.)

השוה:

פסוק י"ז

"וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל מַלְאַךְ ה' מִי שְׁמֶךָ כִּי יָבֹא דבריך (דְבָרְךָ) וְכִבַּדְנוּךָ"

פסוק י"ח

"וַיֹּאמֶר לוֹ מַלְאַךְ ה' לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וְהוּא פֶלִאי"

במדבר רבה פרשה י':

"ויאמר לו מלאך ה': למה זה תשאל לשמי" – אמר לו המלאך אין אתה צריך לידע שמי, שאין סופך שתראני עוד לעולם. הדא הוא דכתיב: "והוא פלאי" – על עצמו אמר לו, שהוא יהיה מכוסה ממנו ולא יראנו עוד לעולם.
דבר אחר: "והוא פלאי" – אמר לו המלאך: איני יודע לומר לך שמי, שלפי השליחות ששולח הקב"ה אותנו קורא לנו שם. הוי – "והוא פלאי", לפי פליאה ופליאה שעושה על ידנו הוא קורא לנו שם.
דבר אחר: שם שמו המלאך פלאי לפי שליחותו. הוא בא להזהיר את שמשון כמו שנאמר "כי נזיר אלוקים יהיה הנער" – לכך קרא שמו פלאי כענין שאמר הכתוב (במדבר ו' ב': "דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם איש או אשה כי יפליא לנדר נדר נזיר לה'".

ילקוט שמעוני חלק ב' רמז ס"ט:

איני יודע בדמות מי אני עשוי, בכל שעה הוא מחליפני. "למה זה תשאל לשמי והוא פלאי". פלאי פלאים הוא עושה בי, פעמים שאני רוח, שנאמר (תהלים ק"ד): "עושה מלאכיו רוחות", פעמים שאני אש, שנאמר: "משרתיו אש לוהט". וכן אתה רואה באברהם נדמו לו כאנשים "וישא עיניו וירא והנה ג' אנשים", ובסדום נראו מלאכים "ויבואו שני המלאכים סדומה".

בבמדבר רבה י' נשאלה השאלה:

ולמה אכלו המלאכים שבאו לבשר את שרה בהריון, וזה לא רצה לאכול?