"כבלע את הקודש" + הפטרה

רשב"ם, (לפי הגרסה המתוקנת בהוצאת רוז'ין, ברסלוי תרמ"ב – הדברים משובשים מאד בחומשים שלנו):

ד"ה כבלע את הקדש: "כבלע הקדש": כשסותרין את ההיכל נגלה, ואם יראו ימותו.
"כבלע": כמו (איכה ב', ב'): "בלע ה' ולא חמל", וכמו (ישעיה ג, יב): "עמי, מאשריך מתעים ודרך אורחותיך בלעו", וכמו (איכה ב', ה'): "היה ה' כאויב, בלע ישראל, בלע כל ארמנותיה": (ישעיה ט, ט"ו): "ויהיו מאשרי העם הזה מתעים ומאושריו מבולעים". וכן כתב למעלה שמשעה שהיו מתחילין לפרק את המשכן, היו מתרחקין בני קהת, כדכתיב (ד', ה'): "ובא אהרן ובניו בנסוע המחנה והורידו את פרוכת המסך... ואחרי כן יבואו בני קהת לשאת..." (שם, ט"ו).

פסוק כ'

"וְלֹא יָבֹאוּ לִרְאוֹת כְּבַלַּע אֶת הַקֹּדֶשׁ"

רש"י:

ד"ה כבלע את הקדש: לתוך נרתיק שלו, כמו שפירשתי למעלה בפרשה זו. ופרשו עליו בגד פלוני וכיסו אותו במכסה פלונית, ובלוע שלו הוא כסויו.

כוונת רש"י כאן לדבריו פסוק ה' בפרקנו:

ד"ה ובא אהרן ובניו והורידו: יכניס כל כלי וכלי ונרתיקו כמפורש לו בפרשה זו ולא יצטרכו הלויים בני קהתי אלא לשאת.

הכתב והקבלה:

אמנם במדבר רבה נאמר: אמר ר' לוי: "כבלע" זה שהוא נופל מן העין – פירש "כבלע" כשיעור הרף עין ("אויגענבליק") שהעור המכסה את העין יורד עליו ומכסה אותו וחוזר ונגלה מהרה, וזהו הרף עין, שנרפה את העין מראייתו. דומה לזה אמר חד מן המבארים: "כבלע" עניינן זמן מועט, כרגע והרף עין (כאיוב ז' י"ט) "עד בלעי רוקי"; וטעם המקרא אף כרגע והרף עין לא יראו את הקדש.

פסוקים י"ח – כ'

"אַל תַּכְרִיתוּ אֶת שֵׁבֶט מִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי מִתּוֹךְ הַלְוִיִּם וְזֹאת עֲשׂוּ לָהֶם וְחָיוּ וְלֹא יָמֻתוּ בְּגִשְׁתָּם אֶת קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים אַהֲרֹן וּבָנָיו יָבֹאוּ וְשָׂמוּ אוֹתָם אִישׁ אִישׁ עַל עֲבֹדָתוֹ וְאֶל מַשָּׂאוֹ וְלֹא יָבֹאוּ לִרְאוֹת כְּבַלַּע אֶת הַקֹּדֶשׁ וָמֵתוּ"

רש"ר הירש:

למעלה נאמר שכלי הקדש שעל בני קהת לשאתם ינתנו להם רק אחרי כסוים, בכדי שלא יגעו אל הקדש בגלויו. כאן נאסר עליהם להיות נוכחים בשעה שאהרן ובניו עסוקים בכסוים. "ולא יבואו לראות כבלע את הקדש". אם לא נשגה בהבנתנו את האיסור הזה, הרי כוונתו היא שכלי הקדש לא יהיו בעיני נושאיהם דברים שישיגום משיגי הגוף בלבד, אלא שיהיו להם דברים שבמחשבה, ושבהם ובמסומל בהם ימלאו רוחם ונפשם. חדירתם זו בעיני רוחם ושכלם למהותם של כלי הקודש שנמסרו לשמירתם היא היא החלק העיקרי של תפקידם, ואילו היו משהים הבטתם החשנית, הסתכלותם בעיני בשר, בכלי הקודש בזמן כסוים, היה נפגם ואף מתחלל מלוא תפקידם זה.

אברבנאל:

"וזאת עשו להם" רצונו לומר בעבורם, ויחיו ולא ימותו בכרת בגשתם אל קודש הקדשים, כי נפש האדם בגשתו אל הקודש תכסוף לראות חוץ מגבולו, ולכן אתם צריכים לכסות ולהעלים, כדי שלא ימותו בהרסם לראות.

פסוק א'       

"וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר
וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם לֹא עַמִּי אַתֶּם יֵאָמֵר לָהֶם בְּנֵי אֵל חָי"

פסוק ב'    

"וְנִקְבְּצוּ בְּנֵי יְהוּדָה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יַחְדָּו וְשָׂמוּ לָהֶם רֹאשׁ אֶחָד וְעָלוּ מִן הָאָרֶץ כִּי גָדוֹל יוֹם יִזְרְעֶאל"

פסוק ג'      

"אִמְרוּ לַאֲחֵיכֶם עַמִּי וְלַאֲחוֹתֵיכֶם רֻחָמָה"

פסוק ד'    

"רִיבוּ בְאִמְּכֶם רִיבוּ כִּי הִיא לֹא אִשְׁתִּי וְאָנֹכִי לֹא אִישָׁהּ וְתָסֵר זְנוּנֶיהָ מִפָּנֶיהָ..."