היום השמיני

עיין גם גיליון שמיני תשי"ד, ביחוד שאלה אחרונה!

פסוקים א-ה'

אברבנאל, מקשה:

באמרו "ואל בני ישראל תדבר לאמור קחו שעיר עזים לחטאת וגו'" כיון שהקריב משה את אהרן ואת בניו ואת זקני ישראל וציוה אהרן על קרבנו, למה לא ציוה גם כן לבני ישראל על קרבנם וצוה את אהרן שידבר אליהם ושיצוה עליו, והכתוב אמר "ויקחו את אשר צוה משה", מורה שהוא ציוה אותם על קרבנם, לא אהרן לבד?

פסוק ה'

"וַיִּקְרְבוּ כָּל הָעֵדָה וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי ה'"

ספרא ה':

"ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני ה'" – קרבו כולם בשמחה ועמדו לפניו. משל למלך שכעס על אשתו והוציאה. ואחר ימים נתרצה לה. מיד חגרה מתניה, קשרה כתפיה והיתה משמשת אותו יותר מדי. אף כך ישראל: כיון שראו שנתרצה המקום לכפר על עוונותיהם, קרבו כולם בשמחה ועמדו לפניו, לכך נאמר "ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני ה'".

דברי ספרא אלה מפורשים במלבי"ם:

מבואר אצלנו שיש הבדל בין "קרב" ובין "נגש" שהקריבה היא בשנים שוים, וההגשה בקטן לפני גדול, בכל מקום שיש בו טורח או מורא. ובבראשית רבה: "מצינו 'הגשה' – למלחמה, 'הגשה' – לפיוס, 'הגשה' - לתפילה" (והביאו רש"י בראשית י"ח כ"ג וכן (ירמיהו ל') "והקרבתיו וניגש אלי").
גם מבואר אצלנו שיש הבדל בין עמד ובין ניצב, שהעמידה היא רק הפך הישיבה, וההתיצבות מורה שמתחזק לעמוד במקום ההוא, עד שהעמידה וההעכבה במקום הקדום יפול עליה יותר פועל 'נצב'; בפרט במקום שהיו מצפים חול הכבוד העליון, כמו שאמר 'כי היום ה' נראה אליכם'.

פסוק ו'

"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' תַּעֲשׂוּ וְיֵרָא אֲלֵיכֶם כְּבוֹד ה'"

ספרא:   

"זה הדבר אשר צוה ה' תעשו": אמר להם משה לישראל: אותו יצר הרע העבירו מלבכם ותהיו כולכם ביראה אחת ובעצה אחת לשרת לפני המקום, כשם שהוא יחידי בעולם, כך תהא עבודתכם מיוחדת לפניו, שנאמר (דברים י"א ט"ז) "ומלתם את ערלת לבבכם". מפני מה? (דברים שם) "כי ה' האלוקים הוא אלוקי האלוקים ואדוני האדונים"; עשיתם כן "וירא אליכם כבוד ה'".

דברי ספרא אלה מפורשים במלבי"ם:

לא ידענו מה ציוה שיעשו הם, והלא הם לא עשו דבר, רק אהרן עבד עבודתו, ופירש ספרא בדרך הדרוש, שציוה שהם יעשו מעשה הכהן הגדול שמה שיעשה הכהן הגדול בבית מקדש הגדול יעשו הם בבית מקדש הקטן, שהוא הלב, אשר שם משכן כבוד ה', כמו שאמר (שמות כ"ה ח') ושכנתי בתוכם; וכמו שזבחו כוחות החיים והקטירו אותם על מוקדה במזבח הגדול, ככה יזבח כל איש כוחות הנפש המתאוה והמתעורר - שהוא היצר הרע - על מזבח הקטן, להעבירו ע"י אש אהבת ה' עד שייחד כל כוחותיו לאדון המיוחד.
ואם עשיתם כן – וירא אליכם כבוד ה' לשכון כבוד בתוככם.

ראב"ע, פסוק ו':

וטעם "ויאמר משה זה הדבר אשר ציוה ה' תעשו" כאשר הראיתיך (בראשית כ"ד י"ד ד"ה אותה הוכחת) "ואשאל אותה". וטעמו: כבר אמר להם משה "זה הדבר עשו", שיתנו שעיר ועגל וכבש ושור ואיל, אז יראה להם כבוד ה' – והטעם על האש שיצא.

פסוק ד'         

"כִּי הַיּוֹם ה' נִרְאָה אֲלֵיכֶם"

פסוק ו'          

"זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' תַּעֲשׂוּ וְיֵרָא אֲלֵיכֶם כְּבוֹד ה'"

פסוק כ"ג         

"וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּצְאוּ וַיְבָרְכוּ אֶת הָעָם וַיֵּרָא כְבוֹד ה' אֶל כָּל הָעָם"

רש"י, שמות ט"ז ז':

ד"ה ובקר וראיתם את כבוד ה': לא על הכבוד שנאמר (שמות ט"ז י') "והנה כבוד ה' נראה בענן" נאמר, אלא כך אמר להם: ערב וידעתם כי היכולת בידי לתת תאוותכם, ובשר יתן, אך לא בפנים מאירות יתננו לכם, כי שלא כהוגן שאלתם אותו ומכרס מלאה, והלחם ששאלתם לצורך – בירידתו לבוקר תראו את כבוד אור פניו שיורידהו לכם דרך חיבה, בבוקר, שיש שהות להכינו וטל מלמעלה וטל מלמטה כמונח בקופסה.

רש"י, ויקרא ט' כ"ג:

ד"ה ויצאו ויברכו את העם: אמרו: "ויהי נועם ה' אלוהינו עלינו", יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם! לפי שכל שבעת ימי המילואים, שהעמידו משה למשכן ושימש בו ופרקו בכל יום, לא שרתה בו שכינה. והיו ישראל נכלמים ואומרים למשה: "משה רבנו, כל הטורח שטרחנו, שתשרה שכינה בינינו ונדע שנתכפר לנו עוון העגל", לכך אמר להם: "זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה'" אהרן אחי כדאי וחשוב ממני שע"י קרבנותיו ועבודתו תשרה שכינה בכם ותדעו שהמקום בחר בו.

רשב"ם, שמות ט"ז ז':

ובקר וראיתם את כבוד ה': שימטיר לכם לחם בבוקר.

רשב"ם, ויקרא ט' ד':

ד"ה כי היום ה' נראה אליכם: ויוציא אש מן השמים להקטיר קרבנות.

רשב"ם, ויקרא ט' כ"ג:

ד"ה וירא כבוד ה' אל כל העם: כיצד? "ותצא אש מלפני ה' מבית קדשי הקדשים" (כ"ד).

רמב"ן, שמות ט"ז ז':

ובקר וראיתם את כבוד ה': והנכון בעיני כי היה הפלא במן גדול מאד, כי השלו הגיז אותו מן הים ברוח כדרך העולם, אבל המן נוצר להם עתה יצירה חדשה בשמים, כענין מעשה בראשית, והוא מה שאמרו בו (מסכת אבות פרק ה' משנה ו') שנברא בין השמשות.
ולכך אמר הכתוב: באות אשר יעשה לכם היום בערב תדעו, כי הוציא אתכם מארץ מצרים, כי יערוך לכם שולחן במדבר (המליצה שאולה מתהלים ע"ח י"ט), אבל בפלא הגדול אשר יעשה לכם בבוקר, תראו את כבוד מלכותו, "אשר מי אל בשמים ובארץ יעשה כמעשיו וכגבורותיו", שבגדולות ובנפלאות שיעשה השם יראה את כבודו, כענין (ישעיהו ס"ו י"ח) "לקבץ את כל הגויים והלשונות ובאו וראו את כבודי"... וכן רבים.

הרכסים לבקעה, שמות י"ד י"ח:

בהכבדי בפרעה ברכבו ובפרשיו: פלאות המקום יתברך קורא הכתוב בכל מקום "כבודי", (ישעיהו ס"ו) "ובאו וראו את כבודי" – את נפלאותי. (ישעיהו שם) "והגידו את כבודי", וכן (שמות ט"ז ז') הפלא שעושה לכם בירידת המן.

הרכסים לבקעה, ויקרא ט' כ"ג:

ד"ה וירא כבוד ה': ויפרש האיך? שיצא אש מלפניו ותאכל, הפלא הזה נקרא "כבוד ה'".

באור, (ר' נפתלי הרץ ויזל), ויקרא ט' ו':

וירא אליכם כבוד ה': כבוד נברא לעיני העם, וידעו כי ה' שוכן בקרבם ואיננו כמו "וירא אליו ה'" (בראשית י"ח א'), "ואראה את אדנ' יושב על כסא" הענן והכבוד נראה בו, כדמות אור יקר נשגב מן האור הידוע לנו, וזה פירוש "וירא אליכם כבוד ה'" (פסוק ז) וככה ירד כבוד ה' על המשכן לעיניהם. וכן "והנה כבוד ה' נראה בענן" (שמות ט"ז י') וכיוצא בזה תמיד על כבוד מושג לעין, ובלי ספק שביום זה היה תוספת אורה וכבוד, והוא מן הדברים המפליאים שמדרך התורה לקצר בהם ולהעלים עניינם, ובשאר מקומות שנזכר גילוי שכינה בענן, היה דיבור ומצוה אבל כאן אינו אלא לכבוד ישראל והודיעם כי רצה אלוקים את מעשיהם...